דלגו לתוכן הראשי
8200 University Pro

אינטואיציה פיזיקלית

הערכה המלאה החל מ-₪100 ל-7 ימים

האתר הוא פלטפורמת הכנה עצמאית ואינו קשור לצה"ל, ליחידה 8200 או לגוף רשמי כלשהו.

בדף התפקיד של תוכנית תלפיות באתר המתגייסים של צה"ל נכתב שהשלב הכתוב כולל מתמטיקה, לוגיקה ופיזיקה, או אינטואיציה פיזיקלית למי שלא למד מגמת פיזיקה. זה כל מה שפורסם על הנושא: צה"ל אינו מגדיר מהי אינטואיציה פיזיקלית ואינו מפרט מה נכלל בה, ובדפים שקראנו אין שאלות לדוגמה, מספר שאלות, משך או שיטת ציון. צה"ל גם כותב שאין צורך ללמוד במיוחד לקראת המבחנים.

לכן הנושא הזה הוא הפירוש שלנו: תרגול בחשיבה שתלמיד חזק בלי פיזיקה תיכונית מביא איתו מלימודי המדעים בכיתות ז' עד ט'. השאלות מתארות מצבים יומיומיים של כוחות ותנועה, אנרגיה, מנופים, לחץ וציפה, חום, חשמל, אור וקול וקנה מידה, ונפתרות בהיגיון, ביחסים ובמקרי קצה, ולכל היותר בנוסחה פשוטה אחת מחומר חטיבת הביניים. הן תרגול מקורי, לא העתק של מבחן אמיתי ולא הדמיה שלו, והתרגול אינו מבטיח סיכוי גבוה יותר להתקבל. הרמות הן של האתר ולא של צה"ל.

מי שלמד מגמת פיזיקה ימצא את הנושא שמתאים לו בפיזיקה. פרטי המיון משתנים משנה לשנה, ולכן כדאי לבדוק אותם באתר המתגייסים של צה"ל. אפשר להתחיל במבחן לדוגמה החינמי, ולקרוא בסילבוס מה פורסם ומה לא.

אינטואיציה פיזיקלית: איך להשתמש בחומר

על הנושא

בדף התפקיד של תלפיות באתר המתגייסים של צה"ל נכתב שמי שלא למד מגמת פיזיקה נבחן באינטואיציה פיזיקלית. צה"ל אינו מגדיר את המושג, אינו מפרט נושאים ואינו מפרסם שאלות לדוגמה. לכן הנושא הזה הוא הפירוש שלנו: תרגול בחשיבה שתלמיד חזק בלי פיזיקה תיכונית מביא איתו מלימודי המדעים בכיתות ז' עד ט'. השאלות מתארות מצבים יומיומיים ונפתרות בהיגיון, ביחסים ובמקרי קצה, ולכל היותר בנוסחה פשוטה אחת מחומר חטיבת הביניים, בלי וקטורים ובלי משוואות תנועה.

תתי-הנושאים

  • כוחות ותנועה
  • אנרגיה והמרותיה
  • מנופים, לחץ וציפה
  • חום וטמפרטורה
  • חשמל ומגנטיות ביומיום
  • אור, קול וגלים
  • קנה מידה, הערכה ומקרי קצה

שלוש הרמות

  • קלה: רעיון אחד, במצב ברור.
  • בינונית: שני רעיונות יחד, או מסיח שבנוי על טעות נפוצה, למשל שגוף כבד נופל מהר יותר או שהזרם מתכלה במעגל.
  • קשה: שרשרת של כמה צעדים איכותיים, טיעון של מקרה קצה, או השוואה בין שתי מערכות.

איך להשתמש בפרקים

כל פרק פותח ב"על מה השאלות", ואחריו מה צריך לדעת, שיטות, דוגמה פתורה לכל רמה, מלכודות נפוצות ודרך מהירה. כאן "מה צריך לדעת" הוא העיקר: רוב השאלות נפתרות בעיקרון אחד שמיושם נכון, ולא בחישוב. אחרי טעות בדקו אם נפלתם באחת המלכודות שבפרק, כי בנושא הזה המסיחים בנויים על אינטואיציות שגויות. מי שלמד מגמת פיזיקה יכול לפתור כאן סט לחימום, אבל הנושא שמתאים לו הוא פיזיקה.

כוחות ותנועה

כוחות ותנועה: על מה השאלות

השאלות מתארות מצב יומיומי ושואלות איזה כוח פועל, מה גודלו או לאן גוף ינוע. לא צריך נוסחאות. צריך לבחור גוף אחד, לרשום את הכוחות שפועלים עליו, ולהשתמש בכמה עקרונות קבועים. בשאלות הקשות מוסיפים השוואה בין שני מצבים, מקרה קצה או טיעון של סימטריה.

מה צריך לדעת

  • התמדה (אינרציה): גוף במנוחה נשאר במנוחה, וגוף בתנועה ממשיך באותה מהירות ובאותו כיוון, כל עוד לא פועל עליו כוח שקול. כוח לא נחוץ כדי לשמור על תנועה, רק כדי לשנות אותה.
  • כוח וזמן: השינוי במהירות תלוי גם בגודל הכוח וגם בזמן שהוא פועל. כוח שפועל רק רגע קצר משנה את המהירות מעט מאוד.
  • שקול הכוחות: כוחות באותו כיוון מתחברים, כוחות בכיוונים מנוגדים מתקזזים. גוף במנוחה, או גוף שנע במהירות קבועה בקו ישר, נמצא תחת שקול אפס. גוף שמשנה מהירות (מאיץ, מאט או משנה כיוון) נמצא תחת שקול שאינו אפס, שפונה לכיוון השינוי. שקול אפס אינו אומר שאין כוחות, אלא שהם מאזנים זה את זה.
  • כוח תמיכה: משטח שגוף לוחץ עליו דוחף אותו בחזרה, בניצב למשטח, בדיוק בגודל שנחוץ כדי שהגוף לא ישקע.
  • חיכוך: כוח לאורך המשטח, נגד ההחלקה או נגד הנטייה להחליק. משטח מחוספס נותן חיכוך גדול יותר, משטח חלק נותן חיכוך קטן.
  • חיכוך סטטי מתאים את עצמו: כשהגוף לא זז, החיכוך שווה בדיוק לכוח שמנסה להזיז אותו לאורך המשטח, עד גבול מסוים. רק כשהכוח עובר את הגבול הגוף מתחיל להחליק.
  • חיכוך מניע: הליכה, האצה ובלימה אפשריות בזכות החיכוך. הנעל או הצמיג דוחפים את הקרקע אחורה, והקרקע דוחפת אותם קדימה. בלי חיכוך אי אפשר להתחיל לנוע, לבלום או לפנות.
  • פעולה ותגובה: כשגוף א' מפעיל כוח על גוף ב', גוף ב' מפעיל על א' כוח שווה בגודלו והפוך בכיוונו, באותו רגע ותמיד, גם בתנועה ובהאצה. שני הכוחות פועלים על גופים שונים, ולכן לעולם אין לחבר אותם או לבטל אחד בשני. כך מתקדמים: דוחפים משהו אחורה, והוא דוחף אתכם קדימה. כוח שגוף מפעיל על עצמו אינו מניע אותו.
  • נפילה בלי אוויר: כל הגופים נופלים באותו קצב. על גוף כבד פועל כוח כובד גדול יותר, אבל גם קשה יותר להאיץ אותו, באותו יחס בדיוק.
  • התנגדות אוויר: גדלה עם המהירות ותלויה בגודל ובצורה, לא במשקל. גוף נופל מאיץ עד שההתנגדות משתווה למשקלו, ומשם הוא נופל במהירות קבועה (מהירות סופית).
  • מסה מול משקל: מסה היא כמות החומר בקילוגרמים, והיא אינה משתנה ממקום למקום או ממצב למצב. משקל הוא כוח הכובד על הגוף, בניוטונים. מאזני אמבטיה אינם מודדים את הכובד ישירות: הם מודדים את הכוח שבו הם דוחפים את מי שעומד עליהם (כוח התמיכה). כשהגוף מאיץ כלפי מעלה התמיכה גדולה מהמשקל; כשהוא מאיץ כלפי מטה היא קטנה ממנו, וככל שהתאוצה כלפי מטה גדולה יותר, התמיכה הדרושה קטנה יותר.
  • תנועה במעגל: גוף נע במעגל רק כל עוד משהו מושך אותו פנימה (חוט, חיכוך, כבידה). כשהמשיכה נעלמת, הוא ממשיך בקו ישר בכיוון שבו נע באותו רגע. אין כוח שזורק אותו החוצה; התחושה של כוח החוצה שייכת רק למי שמסתובב יחד איתו.
  • משקל קפיצי מודד מתיחה: הוא מראה את הכוח שמותח אותו, כלומר את הכוח באחד מקצותיו, ולא את סכום הכוחות בשני הקצוות. משקל קפיצי (או חבל) במנוחה נמשך תמיד בכוחות שווים בשני קצותיו; כשקצה אחד קשור לקיר, לעץ או לתקרה, הם שמושכים בחזרה.

שיטות

שיטה 1: רשימת הכוחות על גוף אחד

  1. בחרו גוף אחד בלבד.
  2. רשמו כל כוח שפועל עליו, ולצד כל כוח מי מפעיל אותו: כובד (כדור הארץ), תמיכה וחיכוך (המשטח), מתיחה (חוט), ציפה והתנגדות (אוויר או מים), דחיפה (יד או מנוע). כוח שאין לו מפעיל אינו קיים.
  3. קבעו את מצב התנועה: במנוחה או במהירות קבועה בקו ישר, או שהמהירות משתנה.
  4. אם השקול אפס, כל כיוון מתאזן בנפרד: הכוחות קדימה שווים לכוחות אחורה, והכוחות למעלה שווים לכוחות למטה.

דוגמה: בלון הליום קשור בחוט לאבן ועומד במקום באוויר שקט. האוויר דוחף אותו כלפי מעלה בכוח ציפה של \( 0.5\,\text{N} \), ומשקלו \( 0.1\,\text{N} \). מה המתיחה בחוט?

הגוף: הבלון. למעלה: הציפה. למטה: המשקל והחוט (חוט יכול רק למשוך, והוא מושך לכיוון האבן). הבלון במנוחה, ולכן הכוחות למטה מסתכמים ל-\( 0.5\,\text{N} \), והמתיחה היא \( 0.5-0.1=0.4\,\text{N} \). בדיקה: אם חותכים את החוט, נשאר עודף של \( 0.4\,\text{N} \) כלפי מעלה, והבלון עולה, כפי שקורה באמת.

שיטה 2: חיכוך סטטי מאזן כל עוד אין החלקה

  1. הגוף לא זז, ולכן השקול אפס בכל כיוון.
  2. החיכוך שווה לכוח שמנסה להזיז את הגוף לאורך המשטח, לא לערך קבוע ולא לכוח שלוחץ את הגוף אל המשטח.
  3. תמיכה פועלת בניצב למשטח, חיכוך לאורכו. אל תחליפו ביניהם.

דוגמה: מצמידים מחברת שמשקלה \( 4\,\text{N} \) לקיר אנכי בדחיפה אופקית של כף היד, והיא אינה מחליקה. איזה כוח מחזיק אותה כלפי מעלה, ומה גודלו?

אופקית: היד דוחפת אל הקיר, והקיר דוחף בחזרה בכוח תמיכה שווה. אנכית: הכובד כלפי מטה, והכוח היחיד כלפי מעלה הוא החיכוך מהקיר, לאורך פני הקיר. המחברת במנוחה, ולכן החיכוך \( 4\,\text{N} \). דחיפה חזקה יותר של היד לא משנה אותו, כל עוד המחברת לא זזה; היא רק מגדילה את הגבול שאליו החיכוך יכול להגיע, ולכן מחברת כבדה יותר צריכה דחיפה חזקה יותר.

שיטה 3: זוגות פעולה ותגובה

  1. כתבו כל כוח בצורה "א' על ב'". התגובה שלו היא "ב' על א'", שווה והפוכה.
  2. כדי לדעת איך גוף מסוים זז, השתמשו רק בכוחות שכתוב בהם "על הגוף הזה". כוח שהגוף מפעיל על אחרים לא נכנס לחשבון שלו.
  3. אם הגוף מאיץ קדימה, חפשו מי דוחף אותו קדימה מבחוץ, ובדקו שהדחיפה הזו גדולה מכל מה שמעכב אותו.

דוגמה א: טיל בחלל, הרחק מכל דבר ובלי אוויר. האם הוא יכול להאיץ, ואם כן, מי דוחף אותו?

המנוע פולט גזים לאחור במהירות רבה: הטיל דוחף את הגזים אחורה, ולכן הגזים דוחפים את הטיל קדימה. אין צורך באוויר שמבחוץ, כי הטיל דוחף את הגזים שהוא עצמו פולט. בדיקה: אילו הגזים היו נשארים כלואים בתוך הטיל, כל הכוחות היו פנימיים, והטיל לא היה מאיץ.

דוגמה ב: יתוש פוגע בשמשת משאית. הכוח של היתוש על השמשה שווה לכוח של השמשה על היתוש. התוצאות שונות כי אותו כוח פועל על גופים שונים מאוד, לא כי הכוחות שונים.

שיטה 4: התמדה

  1. קבעו מה הייתה מהירות הגוף (גודל וכיוון) ברגע שהמגע עם מה שהחזיק או דחף אותו נפסק.
  2. שאלו איזה כוח פועל עליו מעכשיו בכל כיוון. בכיוון שאין בו כוח, המהירות נשמרת.
  3. אם שואלים על מיקום ביחס לגוף אחר, תארו בנפרד את תנועת הגוף האחר באותו פרק זמן, לפי הכוחות שפועלים עליו, ורק אז השוו.

דוגמה א: אוטובוס עומד מתחיל לנסוע בבת אחת. לאיזה כיוון נוטים הנוסעים העומדים, ולמה?

הרגליים נעות עם הרצפה, אבל פלג הגוף העליון נוטה להישאר במנוחה, ושום כוח עוד לא משך אותו קדימה. לכן ביחס לאוטובוס הנוסעים נוטים אחורה. אף כוח לא דחף אותם אחורה; האוטובוס התחיל לנוע מתחתם.

דוגמה ב: מכונית פונה בעקומה. איזה כוח מחזיק אותה על הקשת? החיכוך בין הצמיגים לכביש, שפונה אל מרכז העקומה. לכן על כביש קפוא, שבו החיכוך קטן מאוד, מכונית מתקשה לפנות, ונהגים מאטים לפני עקומות.

שיטה 5: התנגדות מול משקל

  1. לגוף נופל רשמו משקל כלפי מטה והתנגדות כלפי מעלה.
  2. כל עוד ההתנגדות קטנה מהמשקל הגוף מאיץ; כשהן שוות, המהירות קבועה; אם ההתנגדות גדולה מהמשקל, הגוף מאט.
  3. המהירות הסופית היא המהירות שבה ההתנגדות גדלה עד שהיא שווה למשקל. כדי להשוות גופים, שאלו לכל אחד: באיזו מהירות ההתנגדות עליו תשתווה למשקלו?

דוגמה: צנחן שמשקלו עם הציוד \( 900\,\text{N} \) נופל במהירות סופית. מה ההתנגדות עליו? מהירות קבועה, ולכן השקול אפס, וההתנגדות \( 900\,\text{N} \), לא פחות. ומה קורה ברגע שהוא פותח מצנח? באותה מהירות ההתנגדות גדלה מאוד ועוברת את המשקל, השקול פונה כלפי מעלה, והצנחן מאט, עד שהוא מגיע למהירות קבועה חדשה, נמוכה בהרבה.

שיטה 6: סימטריה (כלי שמעבר לתוכנית הלימודים, מוסבר כאן)

  1. במצב שבו שני הצדדים זהים לגמרי, אין סיבה שמשהו ינטה לצד אחד. לכן נקודת האמצע (או משטח המגע) נשארת במקום.
  2. אז אפשר להחליף חצי אחד של המצב בקיר קשיח שאינו זז: כל צד עובר בדיוק מה שהיה עובר מול קיר.
  3. בדיקה באנרגיה: עקבו אחרי אנרגיית התנועה של כל גוף בנפרד, ושאלו לאן היא הולכת.

דוגמה: שני מחליקים זהים עומדים על קרח, כפות ידיהם צמודות, ודוחפים זה את זה. מה היחס בין המהירויות שלהם אחרי הדחיפה?

הכוח של כל אחד על השני שווה (פעולה ותגובה), והם זהים, ולכן אין שום דבר שמבדיל ביניהם: הם מתרחקים באותה מהירות לכיוונים מנוגדים, ונקודת המגע המקורית נשארת באמצע. בדיקה: אילו אחד מהם היה כבד הרבה יותר, הסימטריה נשברת והקל היה נע מהר יותר.

דוגמאות לפי רמה

קלה: דסקית הוקי מחליקה על משטח קרח ומאטה לאט מאוד. על רצפת בטון היא נעצרת אחרי מרחק קצר. מה מאט אותה, ומה היה קורה על משטח חלק לגמרי?

הכוחות על הדסקית אחרי שהמקל עזב אותה: כובד ותמיכה (מתאזנים) וחיכוך נגד התנועה. החיכוך הוא שמאט אותה, ועל בטון מחוספס הוא גדול יותר. על משטח חלק לגמרי (מקרה קצה) אין כוח אופקי, והדסקית הייתה ממשיכה באותה מהירות. בדיקה: לא דרוש כוח "שמחזיק" אותה בתנועה.

בינונית: קופץ על טרמפולינה מחזיק בכף ידו הפתוחה תפוח. באיזה שלב היד צריכה לדחוף את התפוח כלפי מעלה חזק יותר ממשקלו: כשהבד נמתח למטה ודוחף את הקופץ חזרה כלפי מעלה, או כשהקופץ כבר עף באוויר?

רעיון 1: על התפוח פועלים רק הכובד והדחיפה של היד. רעיון 2: הדחיפה נקבעת בכיוון השינוי במהירות. כשהבד זורק את הקופץ כלפי מעלה, מהירותו כלפי מעלה גדלה, ולכן גם התפוח צריך שקול כלפי מעלה, והיד דוחפת חזק יותר ממשקלו: התפוח מרגיש "כבד". באוויר, הקופץ והתפוח משנים מהירות רק בגלל הכובד, באותו קצב, ולכן היד כמעט לא צריכה לדחוף: התפוח מרגיש "קל". בדיקה: אם הקופץ מסיר את ידו באוויר, התפוח ממשיך לעוף לצידו ולא נשאר מאחור.

קשה: כדור פורח יורד במהירות קבועה. הטייס זורק מהסל שק חול. מה יקרה לתנועת הכדור, ואיפה זה ייגמר?

שלב 1, לפני הזריקה: על הכדור פועלים משקל כלפי מטה, ציפה כלפי מעלה, והתנגדות אוויר נגד התנועה, כלומר כלפי מעלה. מהירות קבועה, ולכן המשקל שווה לציפה ועוד ההתנגדות. שלב 2, ברגע הזריקה: המשקל קטן, הציפה וההתנגדות עדיין זהות, ולכן השקול פונה כלפי מעלה, והכדור מאט את הירידה. שלב 3: ככל שהוא מאט, ההתנגדות קטנה. אם הציפה לבדה גדולה מהמשקל החדש, הכדור נעצר ומתחיל לעלות, ואז ההתנגדות מתהפכת ופונה כלפי מטה. שלב 4: הוא מגיע למהירות עלייה קבועה, שבה הציפה שווה למשקל ועוד ההתנגדות. בדיקה במקרה קצה: שק קל מאוד כמעט לא משנה דבר, והירידה רק מואטת מעט. אם הציפה עדיין קטנה מהמשקל החדש, הכדור לא יעלה אלא ימשיך לרדת לאט יותר.

קשה, מתיחה: מנורה שמשקלה \( 30\,\text{N} \) תלויה במנוחה על משקל קפיצי, ומשקל הקפיץ זניח. הקצה העליון שלו תלוי על וו בתקרה. מה מראה המשקל, ובאיזה כוח מושכת התקרה את הקצה העליון?

שלב 1, המנורה: היא במנוחה, ולכן הקפיץ מושך אותה כלפי מעלה \( 30\,\text{N} \), ולפי פעולה ותגובה היא מושכת את הקצה התחתון של הקפיץ כלפי מטה \( 30\,\text{N} \). שלב 2, הקפיץ: גם הוא במנוחה, ולכן התקרה מושכת את הקצה העליון כלפי מעלה \( 30\,\text{N} \). שלב 3, הקריאה: הקפיץ נמתח בכוח של \( 30\,\text{N} \) בכל קצה, ולכן הוא מראה \( 30\,\text{N} \). בדיקה: אם תולים מנורה כבדה פי 2, גם הקריאה וגם משיכת התקרה גדלות פי 2.

מלכודות נפוצות

  • שקול אפס נקרא כ"אין כוחות". במנוחה או במהירות קבועה יש כוחות, והם מאזנים זה את זה. שאלו תמיד מה מאזן מה.
  • רשימת כוחות חלקית. כל כוח נספר פעם אחת, עם הכיוון שלו: כוחות באותו כיוון מתחברים, כוחות מנוגדים מתקזזים.
  • חיכוך סטטי כערך קבוע. הוא שווה לכוח שמנסה להזיז, כל עוד אין החלקה.
  • "צריך עודף כוח כדי לשמור על מהירות". עודף כוח משנה מהירות. מהירות קבועה, נמוכה או גבוהה, פירושה שקול אפס.
  • "כבד נופל מהר יותר" ככלל. בלי אוויר זה שגוי. כשיש אוויר, נתחו כל גוף לפי הכוחות שעליו, ולא לפי תחושה.
  • ביטול פעולה בתגובה. הם פועלים על גופים שונים. החוק תקף תמיד, גם בהאצה.
  • כוח על עצמי. גוף אינו מתקדם בכוח שהוא מפעיל על עצמו. חפשו את הגוף החיצוני.
  • "כוח צנטריפוגלי" כוח אמיתי מבחוץ. אחרי שהמשיכה פנימה נעלמת אין כוח, והתנועה ישרה.
  • מאזניים כמודדי כובד. מאזניים מודדים את כוח התמיכה, לא את כוח הכובד ישירות.
  • משקל קפיצי כסכום הקצוות, או כשקול. הוא מראה את הכוח באחד הקצוות.

דרך מהירה

מבחן מקרה הקצה: כשהאפשרויות מציעות כמה הסברים, קחו את הגודל שמשתנה בשאלה לאפס או לערך קיצוני, ובדקו אילו אפשרויות עדיין נותנות תוצאה הגיונית. אפשרות שצופה במקרה הקצה משהו אבסורדי (למשל שארגז ממשיך להחליק לנצח על רצפה מחוספסת) נפסלת. הדרך עובדת כשהתשובה משתנה ברציפות עם הגודל שמשנים; היא לא מספיקה כשכמה אפשרויות שורדות את המקרה הקיצוני, ואז חוזרים לרשימת הכוחות.

רשימת כוחות מהירה: במהירות קבועה או במנוחה, "מה מאזן את מה" עונה על רוב השאלות הקלות בנושא.

אנרגיה והמרותיה

אנרגיה והמרותיה: על מה השאלות

השאלות שואלות לאן הולכת אנרגיה, כמה אנרגיה יש לגוף בגלל גובהו או תנועתו, מה הנצילות של מכשיר או של שרשרת מכשירים, ומה משתנה כשמשנים מהירות. השאלות הקשות בודקות חשבון אנרגיה מלא: מי המקור היחיד, לאן הולכים ההפסדים, ומה קורה במקרה קצה בלי הפסדים. מספיקה נוסחה אחת בכל פעם.

מה צריך לדעת

  • שימור אנרגיה: אנרגיה אינה נוצרת ואינה נעלמת, היא רק עוברת צורה או עוברת מגוף לגוף. אם צורה אחת קטנה, צורה אחרת גדלה באותה כמות.
  • אנרגיית גובה: \( E=mgh \): מסה כפול תאוצת הנפילה כפול הגובה. בכל הדוגמאות \( g=10\,\text{m/s}^2 \). בדיקת יחידות: \( \text{kg}\cdot\text{m/s}^2\cdot\text{m}=\text{J} \).
  • אנרגיית תנועה: \( E=\tfrac12mv^2 \). היא גדלה ביחס ישר למסה ועם ריבוע המהירות. לכל קילוגרם יש \( \tfrac12v^2 \) ג'אול.
  • החלפה בין גובה לתנועה: בלי חיכוך, הסכום של אנרגיית הגובה ואנרגיית התנועה קבוע: כשאחת קטנה, השנייה גדלה באותה כמות.
  • המהירות תלויה בהפרש הגובה: בלי חיכוך, המסה מצטמצמת, והמהירות בנקודה מסוימת נקבעת במהירות ההתחלתית ובהפרש הגובה.
  • זמן ומהירות: הזמן לעבור קטע תלוי באורכו ובמהירות לאורכו. אם בכל נקודה של אותו קטע גוף אחד איטי מהשני, הוא עובר את הקטע בזמן ארוך יותר.
  • חיכוך והתנגדות אוויר הופכים אנרגיה לחום. בכל המרה אמיתית חלק מהאנרגיה הופך לחום ואינו חוזר. מהירות קבועה פירושה שאנרגיית התנועה לא השתנתה.
  • נצילות: האנרגיה המועילה חלקי כל האנרגיה שנכנסה, באחוזים. ההפסד הוא השאר, ובדרך כלל הוא חום. בדיקה: מועיל ועוד הפסד שווים לנכנס.
  • שרשרת מכשירים: הנצילות הכוללת היא מכפלת הנצילויות: \( \eta=\eta_1\cdot\eta_2 \). לא הסכום, לא הממוצע. כשנתון הפלט ומבקשים את הקלט: \( E_{\text{in}}=\frac{E_{\text{out}}}{\eta} \).
  • הספק: \( P=\frac{E}{t} \), אנרגיה בכל שנייה. ואט הוא ג'אול בשנייה, וקילוואט-שעה היא יחידה של אנרגיה.
  • עבודה: כוח כפול הדרך שעבר הגוף בכיוון הכוח. בלי תזוזה בכיוון הכוח, העבודה של הכוח אפס. מאמץ של שרירים אינו מדד לעבודה על חפץ.
  • מערכת סגורה: אנרגיה נכנסת למערכת רק דרך מה שמחבר אותה לחוץ (חוט חשמל, דלק, סוללה, אור שמש). אנרגיה חשמלית שנצרכת בתוך מערכת סגורה מסתיימת בה כחום.
  • גנרטור מתנגד לסיבוב: גנרטור שמייצר חשמל מפעיל כוח שמעכב את מה שמסובב אותו (פעולה ותגובה). האנרגיה החשמלית שהוא מפיק באה ממי שמסובב אותו.

שיטות

שיטה 1: חשבון אנרגיה, לפני ואחרי

  1. רשמו את צורות האנרגיה בהתחלה: גובה, תנועה, חשמל, דלק, עבודה שהושקעה.
  2. רשמו אותן בסוף.
  3. מה שחסר בסוף הלך לחום, או יצא מהמערכת.

דוגמה: פועל דוחף ארגז על רצפה אופקית בכוח של \( 50\,\text{N} \) לאורך \( 4\,\text{m} \), במהירות קבועה. כמה חום נוצר?

העבודה שהושקעה: \( 50\cdot4=200\,\text{J} \). הגובה לא השתנה, והמהירות קבועה, ולכן גם אנרגיית התנועה לא השתנתה. כל \( 200\,\text{J} \) הפכו לחום בחיכוך בין הארגז לרצפה.

שיטה 2: הצבה בנוסחה אחת, ובדיקה

  1. בחרו את הנוסחה לפי השאלה: גובה \( mgh \), תנועה \( \tfrac12mv^2 \), הספק \( \frac{E}{t} \).
  2. הציבו ביחידות בסיס (קילוגרם, מטר, שנייה), והמירו קילוואט לוואט.
  3. בדיקת יחידות: התוצאה חייבת לצאת בג'אול.

דוגמה: מעלית מעלה \( 8 \) אנשים, \( 75\,\text{kg} \) כל אחד, לגובה \( 30\,\text{m} \). המנוע מספק לנוסעים הספק של \( 20\,\text{kW} \). כמה זמן נמשכת העלייה?

מסה: \( 8\cdot75=600\,\text{kg} \). אנרגיה: \( 600\cdot10\cdot30=180\,000\,\text{J} \). זמן: \( t=\frac{E}{P}=\frac{180\,000}{20\,000}=9\,\text{s} \). בדיקה: ג'אול חלקי ואט נותן שניות, ו-\( 9 \) שניות לעשר קומות זה סביר.

שיטה 3: גובה הופך לתנועה

  1. בלי חיכוך, לכל קילוגרם: \( \tfrac12v_2^2=\tfrac12v_1^2+g(h_1-h_2) \).
  2. המסה מצטמצמת; אין צורך לדעת אותה.
  3. אם הגוף עולה, הסימן מתהפך: הוא מאבד מהירות.

דוגמה א: קרונית ברכבת הרים עוברת בגובה \( 20\,\text{m} \) במהירות \( 10\,\text{m/s} \). מה מהירותה כשהיא עוברת בגובה \( 5\,\text{m} \)? לכל קילוגרם: \( \tfrac12\cdot100+10\cdot15=200 \), כלומר \( \tfrac12v^2=200 \) ו-\( v=20\,\text{m/s} \). לא היה צורך במסה.

דוגמה ב: גולש סקייטבורד מתחיל ממנוחה בשפת רמפה בצורת האות U. לאיזה גובה יגיע בצד השני, בלי חיכוך? לאותו גובה בדיוק: כשהוא נעצר שם לרגע, כל אנרגיית התנועה חזרה להיות אנרגיית גובה. עם חיכוך הוא מגיע נמוך יותר, וההפרש הוא החום.

שיטה 4: נצילות ושרשרת

  1. מכשיר אחד: מועיל שווה לנכנס כפול הנצילות; ההפסד הוא השאר.
  2. שרשרת: הכפילו את הנצילויות כשברים עשרוניים, \( \eta=\eta_1\cdot\eta_2 \).
  3. מהפלט אל הקלט: חלקו בנצילות הכוללת. אל תכפילו, ואל תחברו אחוזי הפסד.
  4. בדיקה קדימה: הריצו את הקלט שמצאתם דרך כל השרשרת, וודאו שמתקבל הפלט הנתון.

דוגמה: פועל מרים דלי בעזרת גלגלת ומשקיע \( 600\,\text{J} \) של עבודה. הדלי מקבל \( 420\,\text{J} \) אנרגיית גובה. מה נצילות הגלגלת? \( \frac{420}{600}=0.7 \), כלומר \( 70\% \). השאר, \( 180\,\text{J} \), הפך לחום בחיכוך בציר ובחבל.

שיטה 5: מערכת סגורה ומקור יחיד

  1. ציירו גבול סביב המערכת ושאלו: מאיפה אנרגיה נכנסת?
  2. אם יש רק מקור אחד, שום חלק במערכת לא יכול להוסיף אנרגיה. מכשיר שמייצר חשמל מתוך תנועה של המערכת עצמה רק מעביר אנרגיה ממקום למקום, ומאבד חלק כחום.
  3. עקבו אחרי כל ג'אול מהמקור עד הצורה שבה הוא נגמר.

דוגמה א: פנס שפועל על סוללה סגור בתוך קופסה אטומה ומבודדת, דלוק עד שהסוללה מתרוקנת. הסוללה אגרה \( 10\,000\,\text{J} \). כמה אנרגיה נמצאת בסוף בתוך הקופסה, ובאיזו צורה? כל \( 10\,000\,\text{J} \) נשארו בקופסה: האור נבלע בדפנות הפנימיות והפך לחום, וגם הנורה והחוטים התחממו. שום ג'אול לא יצא ושום ג'אול לא נוצר.

דוגמה ב: בפנס עם ידית סיבוב, הסיבוב מפעיל גנרטור קטן. הנורה צריכה \( 3\,\text{J} \) בכל שנייה, והגנרטור הופך \( 60\% \) מעבודת היד לחשמל. כמה עבודה בשנייה היד צריכה להשקיע? \( \frac{3}{0.6}=5\,\text{J} \) בשנייה. היד מרגישה את זה: כשהנורה מחוברת, קשה יותר לסובב את הידית מאשר כשהיא מנותקת.

שיטה 6: עבודה רק לאורך הכוח

  1. זהו את הכוח ואת התזוזה של מה שהוא דוחף.
  2. אין תזוזה, או תזוזה בניצב לכוח: עבודה אפס.
  3. אל תבלבלו בין עבודה לבין מאמץ או זמן.

דוגמה: עגורן מרים משטח לבנים של \( 500\,\text{kg} \) לגובה \( 12\,\text{m} \), ואחר כך מסיע אותו \( 8\,\text{m} \) הצידה בגובה קבוע ובמהירות קבועה. כמה עבודה עשה הכבל, שמושך כלפי מעלה, על המשטח? בהרמה: \( 500\cdot10\cdot12=60\,000\,\text{J} \). בהסעה הצידה הכוח של הכבל אנכי והתזוזה אופקית, ולכן אפס. סך הכול \( 60\,000\,\text{J} \).

שיטה 7: יחסים בלי מספרים

  1. כתבו את הגודל כמכפלה של גורמים ושל חזקות שלהם.
  2. לכל גורם, כתבו פי כמה הוא משתנה; העלו בחזקה המתאימה.
  3. הכפילו את כל השינויים.
  4. בזרימה (אוויר, מים), ההספק הוא האנרגיה שעוברת בכל שנייה: כמות החומר שעוברת בשנייה כפול האנרגיה של כל קילוגרם. בדקו בנפרד איך כל אחד משני הגורמים תלוי במהירות, והכפילו.

דוגמה: מכונית מאיצה מ-\( 30 \) ל-\( 90\,\text{km/h} \). המהירות פי 3, ולכן אנרגיית התנועה פי 9, וגם החום שהבלמים יצטרכו לקלוט כדי לעצור אותה גדל פי 9.

שיטה 8: אותו גובה, פעם בדרך למעלה ופעם בדרך למטה

  1. בחרו נקודה שהגוף עובר בה פעמיים.
  2. אנרגיית הגובה זהה בשתי הפעמים. כל מה שהחיכוך או האוויר לקחו בין שני המעברים חסר באנרגיית התנועה במעבר השני.

דוגמה: משקולת של מטוטלת עוברת בנקודה הנמוכה שלה ימינה עם \( 8\,\text{J} \) אנרגיית תנועה. עד שהיא חוזרת לאותה נקודה בדרכה שמאלה, האוויר לוקח ממנה \( 0.5\,\text{J} \). כמה אנרגיית תנועה יש לה במעבר שמאלה? אנרגיית הגובה זהה, ולכן \( 8-0.5=7.5\,\text{J} \). לכן גם המהירות שם קטנה יותר, וכל תנודה מגיעה לגובה נמוך מהקודמת.

דוגמאות לפי רמה

קלה: מנוע של מנוף בנצילות \( 60\% \) צורך \( 5000\,\text{J} \) ומרים משא של \( 100\,\text{kg} \). לאיזה גובה?

אנרגיה מועילה: \( 0.6\cdot5000=3000\,\text{J} \). גובה: \( h=\frac{3000}{100\cdot10}=3\,\text{m} \). בדיקה: \( 100\cdot10\cdot3=3000 \), ו-\( 2000\,\text{J} \) הפכו לחום במנוע.

בינונית: מכונית שמסתה \( 1000\,\text{kg} \) נוסעת ב-\( 20\,\text{m/s} \) ובולמת עד עצירה על כביש אופקי. כמה חום נוצר בבלמים ובצמיגים? ומה אם הייתה נוסעת ב-\( 25\,\text{m/s} \)?

אנרגיית התנועה: \( \tfrac12\cdot1000\cdot400=200\,000\,\text{J} \). הכביש אופקי, ולכן כל האנרגיה הזו הופכת לחום. ב-\( 25\,\text{m/s} \) המהירות גדלה פי \( 1.25 \), ריבוע המהירות פי \( 1.5625 \), והחום \( 312\,500\,\text{J} \). בדיקה ישירה: \( \tfrac12\cdot1000\cdot625=312\,500 \).

קשה: קרונית של \( 500\,\text{kg} \) משתחררת ממנוחה בגובה \( 30\,\text{m} \) ועוברת בראש גבעה שגובהה \( 10\,\text{m} \) במהירות \( 15\,\text{m/s} \). כמה אנרגיה הפכה לחום בדרך?

שלב 1, התחלה: רק גובה, \( 500\cdot10\cdot30=150\,000\,\text{J} \). שלב 2, בראש הגבעה: גובה \( 500\cdot10\cdot10=50\,000\,\text{J} \), ותנועה \( \tfrac12\cdot500\cdot225=56\,250\,\text{J} \). שלב 3, ההפרש: \( 150\,000-106\,250=43\,750\,\text{J} \) חום. שלב 4, בדיקה במקרה קצה: בלי חיכוך, לכל קילוגרם \( \tfrac12v^2=10\cdot20=200 \), כלומר \( v=20\,\text{m/s} \). המהירות שנמדדה קטנה מזה, כמצופה כשיש הפסד.

מלכודות נפוצות

  • "האנרגיה נעלמה". אנרגיה רק עוברת צורה. אם היא לא מופיעה כגובה או כתנועה, חפשו אותה כחום.
  • יחידות לא נבדקו. כל ביטוי של אנרגיה חייב לצאת בג'אול. אם יצאו ניוטונים, חסר גורם של מרחק.
  • נצילות כמספר ולא כיחס. כתבו קודם שבר: מועיל חלקי נכנס. רק אחר כך המירו לאחוזים.
  • עבודה כמאמץ או כזמן. בלי תזוזה בכיוון הכוח אין עבודה.
  • חזקה לא נכונה. אנרגיית תנועה הולכת עם ריבוע המהירות ועם המסה בלי ריבוע. לכל גורם, קבעו את החזקה שלו לפני שמכפילים.
  • חיבור נצילויות בשרשרת. בשרשרת מכפילים, ובדרך לאחור מחלקים בנצילות הכוללת.
  • שכחת מקור האנרגיה. לפני שמקבלים טענה שמכשיר מוסיף אנרגיה, שאלו מאיפה היא באה.

דרך מהירה

מבחן התנועה הנצחית: אפשרות שמתארת מערכת שמחזירה לעצמה יותר אנרגיה ממה שהיא משקיעה, או שמקבלת אנרגיה בלי מקור, נפסלת מיד. יחסים: כשנשאל "פי כמה", אל תציבו מספרים מלאים; הכפילו את שינויי הגורמים. הדרך המהירה לא מספיקה כשיש כמה מקורות אנרגיה או כמה הפסדים שונים; אז עושים חשבון אנרגיה מלא.

מנופים, לחץ וציפה

מנופים, לחץ וציפה: על מה השאלות

השאלות עוסקות במכונות פשוטות (מנוף, מישור משופע, מערכת הידראולית), בלחץ של מוצקים, נוזלים ואוויר, ובציפה. רובן שואלות "פי כמה" או "מה משתנה ומה נשאר". הרעיון שחוזר בכולן: מכונה פשוטה מחליפה כוח בדרך ואינה חוסכת עבודה, לחץ הוא כוח שמתפזר על שטח, וכוח הציפה שווה למשקל הנוזל שהגוף דוחק.

מה צריך לדעת

  • אפקט סיבוב: כוח שמסובב משהו סביב ציר פועל לפי המכפלה של הכוח במרחק שלו מהציר. אותו אפקט מתקבל בכוח קטן פי \( k \) אם מפעילים אותו במרחק גדול פי \( k \).
  • חוק המנוף: מוט שנשען על נקודת סיבוב מאוזן כשמשקל כפול מרחק בצד אחד שווה למשקל כפול מרחק בצד השני: \( m_1d_1=m_2d_2 \). שוויון בין שתי מכפלות נשמר כשמכפילים את שתיהן באותו מספר; שינוי אחר צריך לבדוק מחדש.
  • עבודה: כוח כפול הדרך בכיוון הכוח.
  • מכונה פשוטה אינה חוסכת עבודה: מנוף, גלגלת, מישור משופע ומערכת הידראולית הן מכונות פשוטות. בלי חיכוך, העבודה שמשקיעים שווה לעבודה שהמכונה עושה. אם הכוח קטן פי \( k \), הדרך שהיד עוברת גדולה פי \( k \). העבודה הדרושה להרמת משא שווה לאנרגיית הגובה שלו, \( mgh \).
  • לחץ: כוח חלקי השטח שעליו הוא פועל, \( p=\frac{F}{A} \), ביחידות פסקל (\( \text{N/m}^2 \)).
  • לחץ בנוזל: תלוי רק בעומק ובסוג הנוזל. במים, כל \( 10\,\text{m} \) עומק מוסיפים בערך \( 100\,000\,\text{Pa} \). הכוח הכולל על משטח: \( F=pA \).
  • לחץ האוויר: האוויר סביבנו לוחץ בערך \( 100\,000\,\text{Pa} \) על כל משטח. כשהלחץ בצד אחד של משהו יורד, הלחץ הגדול בצד השני דוחף אותו, וגודל הכוח הוא הפרש הלחצים כפול השטח.
  • העברת לחץ בנוזל סגור: לחץ שמפעילים על נוזל סגור עובר בשווה לכל מקום בו. נוזל כמעט אינו נדחס, ולכן הנפח שיוצא ממקום אחד נכנס למקום אחר.
  • כוח הציפה (עילוי): שווה למשקל הנוזל שהגוף דוחק, כלומר למשקל נוזל בנפח של החלק השקוע. ליטר מים שוקל בערך \( 10\,\text{N} \). באותו נפח שקוע, העילוי ביחס ישר לצפיפות הנוזל.
  • גוף צף: העילוי שווה בדיוק למשקלו. בנוזל צפוף יותר הוא צריך לדחוק נפח קטן יותר כדי לקבל אותו עילוי.
  • משקל נראה: גוף שקוע שתלוי במשקל קפיצי מראה משקל פחות עילוי.
  • צפיפות ממוצעת: צפיפות היא תכונה של החומר. גוף חלול (ספינת פלדה, אפוד הצלה) מכיל אוויר, ולכן הצפיפות הממוצעת של כל הנפח שלו, חומר ואוויר יחד, קטנה מזו של החומר, והוא דוחק הרבה נוזל ביחס למשקלו.
  • הגוף דוחף את הנוזל בחזרה: אם הנוזל דוחף גוף כלפי מעלה בכוח העילוי, הגוף דוחף את הנוזל כלפי מטה בכוח שווה (פעולה ותגובה), והכוח הזה עובר דרך הנוזל לתחתית הכלי ולמה שמתחתיו.

שיטות

שיטה 1: מכפלות סביב הציר

  1. סמנו את נקודת הסיבוב.
  2. לכל כוח: גודל כפול מרחק מהנקודה.
  3. איזון: המכפלות בשני הצדדים שוות. כוח או מרחק חסר מוצאים בחילוק.
  4. כשבודקים שינוי, חשבו את שתי המכפלות מחדש ובדקו אם הן עדיין שוות.

דוגמה א: ילד של \( 30\,\text{kg} \) יושב בקצה נדנדה, \( 2\,\text{m} \) מהציר. היכן צריך לשבת אביו, \( 50\,\text{kg} \), כדי שהנדנדה תהיה מאוזנת?

\( 30\cdot2=60 \), ולכן \( 50\cdot d=60 \) ו-\( d=1.2\,\text{m} \). בדיקה: הכבד יושב קרוב יותר לציר.

דוגמה ב: במריצה הגלגל הוא הציר. שק של \( 600\,\text{N} \) מונח \( 0.5\,\text{m} \) מהגלגל, והידיים אוחזות \( 1.25\,\text{m} \) מהגלגל. מה הכוח בידיים? \( 600\cdot0.5=300 \), ולכן \( F=\frac{300}{1.25}=240\,\text{N} \).

שיטה 2: מה שחוסכים בכוח משלמים בדרך

  1. מצאו פי כמה הכוח קטן (יחס הזרועות, מספר קטעי החבל בגלגלת, יחס האורך לגובה, יחס השטחים).
  2. הדרך שהיד עוברת גדולה באותו יחס.
  3. בדיקה: כוח כפול דרך בכניסה שווה לכוח כפול דרך ביציאה. תשובה שבה המכפלות שונות יוצרת או מעלימה אנרגיה, ולכן היא פסולה.

דוגמה: מערכת גלגלות מחזיקה משא של \( 900\,\text{N} \) בשלושה קטעי חבל, ולכן מספיק למשוך את החבל בכוח של \( 300\,\text{N} \) (בלי חיכוך). כמה חבל צריך למשוך כדי להרים את המשא \( 2\,\text{m} \)? כל אחד משלושת הקטעים מתקצר \( 2\,\text{m} \), ולכן מושכים \( 6\,\text{m} \) חבל. בדיקה: \( 300\cdot6=900\cdot2=1800\,\text{J} \).

שיטה 3: לחץ וכוח

  1. לחץ של מוצק: הכוח חלקי שטח המגע.
  2. לחץ בנוזל: לפי העומק.
  3. כוח על משטח: לחץ כפול שטח.
  4. בכל שאלה, קבעו קודם אם שואלים על לחץ או על כוח, ורק אז חשבו.

דוגמה א: אגודל דוחף נעץ בכוח של \( 20\,\text{N} \). שטח הראש \( 1\,\text{cm}^2=0.0001\,\text{m}^2 \), ושטח החוד \( 0.01\,\text{mm}^2=0.00000001\,\text{m}^2 \). מה הלחץ על האגודל ועל הלוח? על האגודל: \( \frac{20}{0.0001}=200\,000\,\text{Pa} \). על הלוח: \( \frac{20}{0.00000001}=2\,000\,000\,000\,\text{Pa} \). אותו כוח עובר דרך הנעץ, אבל החוד הזעיר מרכז אותו, ולכן הוא חודר לעץ והאגודל לא נפגע.

דוגמה ב: פתח של צוללת, ששטחו \( 0.5\,\text{m}^2 \), נמצא בעומק \( 30\,\text{m} \). הלחץ הנוסף של המים שם הוא בערך \( 300\,000\,\text{Pa} \), והכוח על הפתח \( 300\,000\cdot0.5=150\,000\,\text{N} \). מאותה סיבה קיר של סכר עבה בתחתיתו, שם העומק הגדול ביותר.

שיטה 4: הפרש לחצים דוחף

  1. זהו את שני הצדדים: איפה הלחץ נמוך ואיפה הוא לחץ האוויר הרגיל.
  2. הכוח פועל מהלחץ הגבוה אל הנמוך, וגודלו הפרש הלחצים כפול השטח.
  3. בדיקה במקרה קצה: אם אין הפרש, אין כוח.

דוגמה: כוס יניקה ששטחה \( 0.001\,\text{m}^2 \) נלחצת לחלון, והאוויר שבתוכה כמעט כולו נדחק החוצה. מה המשקל הגדול ביותר שאפשר לתלות עליה? האוויר בחוץ לוחץ \( 100\,000\cdot0.001=100\,\text{N} \), ובפנים כמעט אין לחץ שמאזן, ולכן היא נצמדת בכוח של עד \( 100\,\text{N} \) בערך. אם יש סדק בשוליים, הלחצים משתווים והיא נופלת.

שיטה 5: בוכנות ונוזל סגור

  1. אותו לחץ בשתי הבוכנות: \( \frac{F_2}{F_1}=\frac{A_2}{A_1} \).
  2. אותו נפח עובר: \( A_1d_1=A_2d_2 \).
  3. בדיקה: \( F_1d_1=F_2d_2 \).

דוגמה: בבלמים של מכונית, הדוושה דוחפת בוכנה ששטחה \( 2\,\text{cm}^2 \), והנוזל דוחף בוכנה ליד הגלגל ששטחה \( 7\,\text{cm}^2 \). כוח של \( 300\,\text{N} \) על הבוכנה הקטנה נותן \( 300\cdot3.5=1050\,\text{N} \) על הבוכנה ליד הגלגל, כי הלחץ זהה בכל הנוזל.

שיטה 6: חשבון ציפה

  1. גוף צף: עילוי שווה למשקל. מכאן מוצאים כמה נוזל הוא דוחק.
  2. גוף שקוע כולו: עילוי שווה למשקל נוזל בנפח הגוף כולו.
  3. גוף שמוחזק במקום (בחוט, ביד): השקול אפס, ולכן הכוח המחזיק משלים את ההפרש בין העילוי למשקל.
  4. בנוזל אחר באותו נפח שקוע: \( B_{\text{new}}=\frac{\rho_{\text{new}}}{\rho_{\text{water}}}\cdot B_{\text{water}} \).

דוגמה: בקבוק ריק וסגור של \( 5 \) ליטר, שמשקלו \( 1\,\text{N} \), קשור בחוט לקרקעית בריכה ושקוע כולו. מה המתיחה בחוט? עילוי: \( 5 \) ליטר מים, \( 50\,\text{N} \), כלפי מעלה. כלפי מטה: המשקל והחוט. לכן המתיחה \( 50-1=49\,\text{N} \). אילו הבריכה הייתה מלאה מי מלח צפופים פי \( 1.2 \), העילוי היה \( 60\,\text{N} \) והמתיחה \( 59\,\text{N} \).

דוגמאות לפי רמה

קלה: כדי לפתוח שער כבד צריך אפקט סיבוב של \( 60 \) ניוטון-מטר סביב הצירים. אתם יכולים לדחוף בכוח של \( 40\,\text{N} \) לכל היותר. מה המרחק הקטן ביותר מהצירים שבו כדאי לדחוף?

\( 40\cdot d=60 \), ולכן \( d=1.5\,\text{m} \). בכל נקודה רחוקה יותר יספיק כוח קטן מ-\( 40\,\text{N} \); בנקודה קרובה יותר לא תצליחו. בדיקה: \( 40\cdot1.5=60 \).

בינונית: רפסודה שנפחה \( 0.5\,\text{m}^3 \) ומשקלה \( 2000\,\text{N} \) צפה במים. כמה מטען אפשר להעמיס עליה לפני שהסיפון ייכנס כולו למים, ואיזה חלק ממנה שקוע כשהיא ריקה?

רעיון 1, העילוי הגדול ביותר: כשהרפסודה כולה שקועה היא דוחקת \( 500 \) ליטר מים, כלומר \( 5000\,\text{N} \). רעיון 2, צף פירושו עילוי שווה למשקל הכולל: \( 2000+L=5000 \), ולכן המטען \( L=3000\,\text{N} \). כשהיא ריקה, העילוי \( 2000\,\text{N} \), כלומר \( 200 \) ליטר שקועים, \( \frac{200}{500}=40\% \) מנפחה. בדיקה: צפיפותה הממוצעת \( 0.4 \) מזו של המים.

קשה: בגיגית מים צפה סירת צעצוע, ובתוכה אבן של \( 10\,\text{N} \) שנפחה \( 0.4 \) ליטר. מוציאים את האבן ומשחררים אותה למים, והיא שוקעת לתחתית. האם פני המים בגיגית עולים, יורדים או נשארים?

שלב 1, האבן בסירה: הסירה צפה, ולכן העילוי עליה שווה למשקלה ולמשקל האבן. החלק שבגלל האבן הוא \( 10\,\text{N} \), כלומר הסירה דוחקת בגללה ליטר מים. שלב 2, האבן בתחתית: היא דוחקת רק את הנפח שלה, \( 0.4 \) ליטר. שלב 3: הנפח הנדחק הכולל קטן ב-\( 0.6 \) ליטר, ולכן פני המים יורדים. בדיקה במקרה קצה: אבן קלה מאוד, צפופה כמו מים, הייתה דוחקת אותו נפח בשני המצבים, ופני המים לא היו משתנים.

מלכודות נפוצות

  • התעלמות מהמרחק לציר. אפקט סיבוב הוא מכפלה; כוח לבדו אינו קובע אותו.
  • שימור אנרגיה במכונות. כשמשווים מכונה להרמה ישירה, בדקו כוח כפול דרך בשני המקרים.
  • בדיקת איזון "בעין". אחרי כל שינוי במנוף, חשבו את שתי המכפלות מחדש.
  • יחס שהתהפך. בלחץ, השטח נמצא במכנה. כתבו \( p=\frac{F}{A} \) לפני שמסיקים "גדל" או "קטן".
  • לחץ וכוח כאותו דבר. לחץ הוא כוח לכל יחידת שטח. כוח על משטח מחשבים מהלחץ ומהשטח.
  • כוח בלי מפעיל. כל כוח שתשובה מזכירה צריך גוף שמפעיל אותו (אוויר, נוזל, משטח).
  • בלבול בין עילוי לנפח שקוע. העילוי הוא כוח, והנפח השקוע הוא מה שנדרש כדי לקבל אותו. בכל שאלה, קבעו קודם את העילוי ורק אחר כך את הנפח.

דרך מהירה

בדיקת אנרגיה לבחירת תשובה: בשאלות על מכונות, הכפילו כוח בדרך בכל אפשרות. רק אפשרות שבה המכפלה שווה בכניסה וביציאה שורדת. יחסים: כשנתון "פי כמה" בשטח או בזרוע, הכוח משתנה באותו יחס והדרך ביחס ההפוך, בלי לחשב גדלים. הדרך לא מספיקה כשיש חיכוך או משקל של המוט עצמו; אז צריך חשבון מלא.

חום וטמפרטורה

חום וטמפרטורה: על מה השאלות

השאלות מבקשות להסביר תופעה יומיומית (משהו מרגיש קר, מתקרר, מתחמם, נמס או נתקע) בעזרת דרכי מעבר החום, חום סגולי, מעבר פאזה, בידוד והתפשטות. בשאלות הקשות מחשבים זמנים בעזרת מחמם קבוע, משווים שני סדרים של אותם צעדים, או מוצאים איזו דרך מעבר חום נשארה פתוחה.

מה צריך לדעת

  • חום הוא אנרגיה בתנועה: הוא עובר תמיד מהגוף החם לגוף הקר, עד שהטמפרטורות משתוות. קירור של גוף פירושו שהוא מאבד אנרגיה.
  • הולכה: מעבר חום דרך מגע, בתוך חומר. מתכות מוליכות היטב; עץ, פלסטיק, צמר ואוויר כלוא מוליכים גרוע. תחושת חום או קור במגע נקבעת בקצב שבו החום עובר בין העור לבין מה שנוגעים בו, לא רק בטמפרטורה.
  • הסעה: מעבר חום על ידי זרימה של נוזל או גז. נוזל או גז חם פחות צפוף ועולה; קר צפוף יותר ושוקע. כך נוצרים זרמים.
  • קרינה: מעבר חום בלי חומר, גם בריק, כמו חום השמש שמגיע דרך החלל. משטח בהיר או מבריק מחזיר את רוב הקרינה שפוגעת בו ופולט מעט קרינה משלו; משטח כהה סופג הרבה ופולט הרבה.
  • התאדות מקררת: כדי שנוזל יהפוך לגז צריך אנרגיה, והוא לוקח אותה מהמשטח שעליו הוא נמצא. רוח מסלקת את האדים ומזרזת את ההתאדות; אוויר לח מאט אותה.
  • חום סגולי: \( Q=mc\,\Delta T \): האנרגיה הדרושה שווה למסה כפול החום הסגולי כפול שינוי הטמפרטורה, ולכן \( \Delta T=\frac{Q}{mc} \). למים חום סגולי גדול: \( 4200\,\text{J} \) לקילוגרם למעלה, או יחידה אחת (קלוריה) לגרם למעלה.
  • ערבוב: בלי איבוד לסביבה, החום שהחם מאבד שווה לחום שהקר מקבל, והתערובת מגיעה לטמפרטורה אחת שבין שתי ההתחלתיות.
  • מעבר פאזה: בזמן המסה או רתיחה הטמפרטורה קבועה (\( 0\,^\circ\text{C} \) לקרח, \( 100\,^\circ\text{C} \) לרתיחת מים בלחץ רגיל), והאנרגיה הולכת לניתוק הקשרים בין החלקיקים ולא להגדלת מהירותם. להמסת גרם קרח דרושות \( 80 \) יחידות, ולאידוי גרם מים רותחים \( 540 \) יחידות.
  • מחמם קבוע: מוסר אותה אנרגיה בכל דקה, ולכן משך כל שלב פרופורציוני לאנרגיה שהשלב דורש.
  • בידוד: מאט את קצב מעבר החום בין שני צדדיו. החום עצמו בא תמיד ממקור כלשהו (גוף חי, תנור, שמש, החדר).
  • קצב האיבוד: גוף מאבד חום לסביבה מהר יותר ככל שהפרש הטמפרטורות בינו לבין הסביבה גדול יותר.
  • התפשטות: רוב החומרים מתרחבים בחימום ומתכווצים בקירור, ומתכת יותר מזכוכית. גוף שמוליך חום היטב משנה טמפרטורה, ולכן גם גודל, מהר יותר.

שיטות

שיטה 1: איזו דרך מעבר חום פתוחה

  1. האם יש מגע עם חומר? אם לא, אין הולכה.
  2. האם יש סביב הגוף נוזל או גז שיכול לזרום? אם לא, אין הסעה.
  3. קרינה פתוחה תמיד, גם בריק.
  4. כדי להאט קירור, חסמו את הדרכים שפתוחות בפועל.

דוגמה: סיר מרק חם עומד על שולחן עץ. באילו דרכים הוא מאבד חום, ומה מהן מכסה חוסם?

הולכה: דרך התחתית אל השולחן (מעט, כי עץ מוליך גרוע). הסעה: האוויר החם מעל המרק עולה ואוויר קר בא במקומו, וגם אדים מתאדים ונושאים חום. קרינה: מכל הדפנות. המכסה עוצר את ההסעה ואת ההתאדות מלמעלה, ולכן מרק מכוסה נשאר חם זמן רב יותר. הוא לא עוצר את הקרינה מהדפנות.

שיטה 2: הולכה

  1. מצאו את הגוף החם ואת הגוף הקר, ואת החומר שמחבר ביניהם.
  2. מוליך טוב מעביר חום מהר; מבודד מעביר לאט.

דוגמה: משאירים כפית מתכת וכפית פלסטיק בתוך סיר מרק חם. אחרי דקה ידית כפית המתכת חמה מכדי לגעת בה, וידית הפלסטיק כמעט לא התחממה: המתכת מוליכה את החום לאורכה, הפלסטיק לא.

שיטה 3: קרינה נספגת

  1. מצאו את עוצמת הקרינה \( I \) (ואט לכל מטר רבוע) ואת השטח \( A \).
  2. מצאו את החלק הנספג \( a \): קרוב ל-1 במשטח כהה ועמום, קטן במשטח בהיר או מבריק.
  3. ההספק הנספג: \( P=a\cdot I\cdot A \). השאר מוחזר.

דוגמה: קולט של דוד שמש, בשטח \( 2\,\text{m}^2 \), סופג \( 80\% \) מקרינה של \( 900\,\text{W} \) לכל מטר רבוע. כמה הספק נספג? \( 0.8\cdot900\cdot2=1440\,\text{W} \). לכן הקולט צבוע שחור ועמום.

שיטה 4: התאדות

  1. זהו נוזל שמתאדה ממשטח.
  2. המשטח מאבד אנרגיה ומתקרר.
  3. רוח, אוויר יבש ושטח גדול מזרזים את ההתאדות ואת הקירור.

דוגמה: בטיול עוטפים בקבוק מים בגרב רטובה ותולים אותו על התרמיל. למה המים נשארים קרירים יותר מבקבוק יבש, ולמה זה עובד טוב יותר בהליכה מאשר בעמידה? המים בבד מתאדים ולוקחים חום מהבקבוק. בהליכה האוויר זורם סביב הבקבוק, מסלק את האדים ומזרז את ההתאדות.

שיטה 5: הסעה

  1. קבעו איפה הנוזל או הגז חמים ואיפה קרים.
  2. החם עולה, הקר יורד, ונוצר זרם שמחליף ביניהם.
  3. השתמשו בזה כדי לדעת איך החום יתפזר.

דוגמה: למה סיר מים שמחממים רק מלמטה מתחמם כולו, ולא רק בשכבה התחתונה? המים שליד התחתית מתחממים, נעשים פחות צפופים ועולים; מים קרים מלמעלה שוקעים לתפוס את מקומם ומתחממים בתורם. הזרם הזה מערבב את כל הסיר. מים לא מוליכים חום טוב, ולכן בלי הזרם החימום היה איטי מאוד.

שיטה 6: חשבון חום וערבוב

  1. לכל גוף: \( Q=mc\,\Delta T \).
  2. בערבוב: חום שאבד שווה לחום שהתקבל. כתבו את זה כמשוואה עם הטמפרטורה הסופית כנעלם.
  3. בדקו שהתוצאה בין שתי הטמפרטורות ההתחלתיות.

דוגמה: כמה אנרגיה צריך כדי לחמם \( 2\,\text{kg} \) מים ב-\( 30 \) מעלות? \( 2\cdot4200\cdot30=252\,000\,\text{J} \). בדיקה ביחידות: קילוגרם כפול ג'אול לקילוגרם למעלה כפול מעלות נותן ג'אול.

שיטה 7: שלבים ומחמם קבוע

  1. חלקו את התהליך לשלבים: חימום, המסה, חימום, רתיחה. בכל שלב פאזה הטמפרטורה קבועה.
  2. לכל שלב חשבו את האנרגיה לגרם (או לכל המסה).
  3. מצאו את קצב המחמם \( R \) משלב שהאנרגיה והזמן שלו ידועים.
  4. זמן של כל שלב אחר: \( t=\frac{E}{R} \). חברו רק את השלבים שהשאלה סופרת.

דוגמה א: כמה אנרגיה דרושה כדי להמיס \( 500 \) גרם קרח ב-\( 0\,^\circ\text{C} \)? \( 500\cdot80=40\,000 \) יחידות. באותה אנרגיה אפשר לחמם \( 500 \) גרם מים ב-\( 80 \) מעלות.

דוגמה ב: מחמם מעלה \( 1.5\,\text{kg} \) מים מ-\( 20 \) ל-\( 50\,^\circ\text{C} \) ב-\( 6 \) דקות, בלי איבודים. מה ההספק שלו? אנרגיה: \( 1.5\cdot4200\cdot30=189\,000\,\text{J} \). זמן: \( 360\,\text{s} \). הספק: \( \frac{189\,000}{360}=525\,\text{W} \).

שיטה 8: בידוד

  1. זהו את המקור ואת הכיוון של זרימת החום.
  2. המבודד מקטין את קצב הזרימה, בכל כיוון שהיא.

דוגמה: דוד מים חמים במחסן קר מאבד \( 200\,\text{W} \) דרך הדפנות. עוטפים אותו במעיל בידוד שמקטין את קצב האיבוד לרבע. כמה הספק צריך גוף החימום לספק כדי לשמור על המים באותה טמפרטורה? בדיוק את מה שאובד: \( \frac{200}{4}=50\,\text{W} \).

שיטה 9: התפשטות של שני חומרים

  1. מי משנה טמפרטורה, ומי משנה אותה מהר יותר?
  2. איזה חומר מתרחב או מתכווץ יותר?
  3. קבעו אם החלק החיצוני גדל ביחס לפנימי (משתחרר) או קטן ביחס אליו (מהדק).

דוגמה: רצועה דו-מתכתית עשויה פליז מודבק לפלדה, ופליז מתרחב יותר מפלדה. לאיזה צד היא מתכופפת כשמחממים אותה, ולאיזה כשמקררים? בחימום הפליז מתארך יותר, ולכן הוא בצד החיצוני של הקשת: הרצועה מתכופפת לכיוון הפלדה. בקירור הפליז מתקצר יותר, ולכן היא מתכופפת לכיוון הפליז. כך עובד מפסק במחמם.

שיטה 10: השוואת סדרים, וקצב איבוד

  1. הפרידו בין צעד שאינו מאבד חום לסביבה (ערבוב בכלי סגור) לבין צעד שמאבד חום לסביבה (המתנה).
  2. בכל צעד מאבד, הקצב תלוי בהפרש הטמפרטורות לסביבה באותו זמן.
  3. השוו את הסדרים לפי כמה חום אבד בכל אחד, ובדקו מה זה אומר על הטמפרטורה בסוף.

דוגמה: במרתף של \( 5\,^\circ\text{C} \) עוברים שני צינורות זהים, באחד מים ב-\( 70\,^\circ\text{C} \) ובשני מים ב-\( 45\,^\circ\text{C} \). איזה מהם מאבד יותר חום בדקה הקרובה, ופי כמה בקירוב? ההפרשים: \( 65 \) ו-\( 40 \) מעלות. הקצב גדל עם ההפרש, ואם הוא פרופורציוני לו, הצינור החם מאבד פי \( \frac{65}{40}\approx1.6 \).

דוגמאות לפי רמה

קלה: בשני סירים זהים בצורתם, אחד מנחושת ואחד מזכוכית חסינת אש, מחממים אותה כמות מרק על אותה להבה. באיזה המרק יתחמם מהר יותר, ולמה?

החום צריך לעבור מהלהבה דרך תחתית הסיר אל המרק, כלומר בהולכה. נחושת היא מוליך מצוין, וזכוכית מוליך גרוע. לכן בסיר הנחושת החום מגיע למרק בקצב גבוה יותר, והמרק מתחמם מהר יותר.

בינונית: מערבבים \( 2\,\text{kg} \) מים ב-\( 70\,^\circ\text{C} \) עם \( 1\,\text{kg} \) מים ב-\( 10\,^\circ\text{C} \), בלי איבוד לסביבה. מה הטמפרטורה הסופית?

אותו חומר, ולכן משווים מסה כפול שינוי טמפרטורה. נסמן את הסופית ב-\( T \): \( 2(70-T)=1(T-10) \), ומכאן \( 140-2T=T-10 \) ו-\( T=50\,^\circ\text{C} \). בדיקה: החם איבד \( 2\cdot20=40 \), הקר קיבל \( 1\cdot40=40 \). התשובה קרובה יותר לטמפרטורה של המים שיש מהם יותר.

קשה: זורקים גוש ברזל של \( 500 \) גרם בטמפרטורה \( 200\,^\circ\text{C} \) לתוך \( 1000 \) גרם מים ב-\( 20\,^\circ\text{C} \), בכלי מבודד. החום הסגולי של ברזל הוא בערך \( 0.11 \) יחידות לגרם למעלה (למים: \( 1 \)). מה הטמפרטורה הסופית, ולמה היא קרובה לטמפרטורת המים?

שלב 1, המשוואה: \( 500\cdot0.11\cdot(200-T)=1000\cdot1\cdot(T-20) \). שלב 2: \( 55(200-T)=1000(T-20) \), כלומר \( 11\,000-55T=1000T-20\,000 \), ולכן \( 1055T=31\,000 \) ו-\( T\approx29.4\,^\circ\text{C} \). שלב 3, ההסבר: הברזל "מחזיק" רק \( 55 \) יחידות לכל מעלה, והמים \( 1000 \), ולכן הברזל משנה טמפרטורה הרבה והמים מעט. בדיקה: \( 55\cdot170.6\approx9380 \) ו-\( 1000\cdot9.4=9400 \), כמעט שווים, כנדרש.

מלכודות נפוצות

  • טמפרטורה במקום קצב. שאלות על תחושה או על מהירות התחממות שואלות על קצב מעבר החום, לא רק על טמפרטורה.
  • ייחוס תכונות הולכה לצבע. צבע משנה כמה קרינה נספגת או מוחזרת.
  • שכחת שלב, או ספירת שלב שלא נכלל בשאלה. כתבו את כל השלבים וסמנו מאיזה רגע סופרים.
  • היפוך כיוון ההתפשטות. חימום מרחיב, קירור מכווץ.
  • שכחת איבוד בזמן המתנה. כשמשווים שני סדרים, חשבו גם את מה שאבד לסביבה בכל אחד.
  • ממוצע פשוט במקום משוקלל. בערבוב, כל צד נכנס לפי המסה והחום הסגולי שלו.

דרך מהירה

יחס במקום חשבון: עם מחמם קבוע, היחס בין זמני שני שלבים שווה ליחס האנרגיות שלהם. ערבוב של אותו חומר: הטמפרטורה הסופית היא ממוצע משוקלל לפי המסות; עם מסות שוות זה הממוצע הרגיל. הדרך נכשלת כשהחומרים שונים (צריך חום סגולי) או כשיש מעבר פאזה באמצע.

חשמל ומגנטיות ביומיום

חשמל ומגנטיות ביומיום: על מה השאלות

השאלות עוסקות במעגלים פשוטים (טור ומקביל), בבטיחות חשמל, באנרגיה והספק של מכשירים, במגנטים ובאלקטרומגנטים, ובחשמל סטטי. מספיקה נוסחה אחת בכל פעם: \( V=IR \) או \( E=Pt \). השאלות הקשות דורשות לחשוב על מתח בין שתי נקודות, על מה שמשתנה ומה שנשאר כשמחברים אחרת, ועל ניסוי שמבחין בוודאות בין שתי אפשרויות.

מה צריך לדעת

  • מוליכים ומבודדים: זרם עובר בקלות במתכות ובמים עם מלחים (גם בגוף האדם), וכמעט לא עובר בפלסטיק, גומי, עץ יבש ואוויר. בידוד מגן כשהוא חוסם את המסלול של הזרם אל הגוף.
  • מעגל סגור: זרם זורם רק במסלול סגור מקוטב אחד של המקור אל השני. מתג פתוח, חוט קרוע או נורה שרופה פותחים את המסלול.
  • טור: מסלול אחד. הזרם זהה בכל נקודה בו. הזרם אינו "נצרך" בדרך; מה שהרכיבים צורכים הוא אנרגיה.
  • מקביל: כל ענף מחובר ישירות לשני קטבי המקור, ולכן מקבל את מלוא המתח, בלי תלות בענפים האחרים. הזרם מהמקור הוא סכום הזרמים בענפים. כך מחוברים המכשירים בבית.
  • חוק אוהם: \( V=IR \). לנגד קבוע (נורה בקירוב), הזרם פרופורציוני למתח. גם לאורך חוט יש מתח קטן, השווה לזרם כפול ההתנגדות של הקטע.
  • הספק: האנרגיה בשנייה שווה למתח כפול הזרם, \( P=VI \).
  • אנרגיה: \( E=Pt \). הספק הוא קצב; אנרגיה היא הכמות. בקילוואט ובשעות מקבלים קילוואט-שעה.
  • חימום בזרם: זרם מחמם את החוט שבו הוא עובר, וזרם גדול מחמם הרבה יותר. זה העיקרון של קומקום ומצנם, וזו גם סכנת השריפה בחוט עמוס.
  • נתיך: מחובר בטור, ולכן כל הזרם עובר דרכו. כשהזרם עובר את הגבול שלו הוא נמס (או המפסק קופץ), המעגל נפתח, והחוטים מוגנים מהתחממות יתר.
  • זרם בגוף: זרם עובר בגוף רק כשיש מתח בין שתי נקודות המגע שלו. מסלול מחוט חי אל האדמה דרך הגוף הוא המסוכן.
  • סוללות: בטור המתחים מתחברים; במקביל המתח כמו של סוללה אחת. בשני החיבורים שתי סוללות אוגרות יחד פי 2 אנרגיה מסוללה אחת.
  • אלקטרומגנט: זרם בחוט יוצר מגנטיות סביבו. סליל עם יותר ליפופים או יותר זרם חזק יותר, וליבת ברזל בתוכו מתמגנטת ומחזקת אותו מאוד. כיוון הזרם קובע איזה קצה הוא הקוטב הצפוני.
  • מגנטים: לכל מגנט שני קטבים, צפוני ודרומי. קטבים שונים נמשכים, זהים נדחים. אפשר לחשוב על מגנט כשורה של מגנטים זעירים, ולכן כל חלק שלו הוא מגנט שלם עם שני קטבים; אי אפשר לקבל קוטב בודד. במגנט מוט המשיכה חזקה בקצוות וחלשה מאוד באמצע. ברזל רגיל נמשך למגנט בכל נקודה שלו, אבל אינו מושך ברזל אחר. בין שני גופים שמושכים זה את זה הכוחות שווים (פעולה ותגובה).
  • חשמל סטטי: שפשוף מעביר מטען מגוף לגוף. מטענים זהים נדחים, שונים נמשכים, והכוח נחלש עם המרחק. גוף טעון ליד גוף לא טעון מושך אל הצד הקרוב מטען הפוך ודוחה מטען דומה לצד הרחוק; הצד הקרוב קרוב יותר, ולכן המשיכה גוברת. במגע עובר מטען.

שיטות

שיטה 1: לעקוב אחרי המסלול

  1. התחילו בקוטב אחד של המקור ועקבו אחרי החוט עד הקוטב השני.
  2. מסלול אחד: טור. אותו זרם בכל מקום, ונתק בכל מקום עוצר את הזרם בכולו.
  3. המסלול מתפצל לענפים שכל אחד מגיע לשני הקטבים: מקביל. כל ענף עצמאי, והזרמים מתחברים בחוט המשותף.

דוגמה: בשרשרת נורות ישנה לחג, כל הנורות מחוברות בטור. נורה אחת נשרפת. מה קורה? החוט הדק בתוך הנורה השרופה נקרע, המסלול היחיד נפתח, והזרם נפסק בכל השרשרת: כל הנורות כבות.

שיטה 2: זרמים במקביל ונתיך

  1. לכל מכשיר חשבו את הזרם שלו: \( I=\frac{P}{V} \).
  2. הזרם בחוט המשותף הוא סכום הזרמים של המכשירים שפועלים יחד: \( I=I_1+I_2+\dots \).
  3. השוו לגבול הנתיך.

דוגמה: איזה נתיך מתאים למעגל של תנור חימום יחיד של \( 2000\,\text{W} \) במתח \( 230\,\text{V} \), מבין \( 5 \), \( 10 \) ו-\( 30 \) אמפר? הזרם: \( \frac{2000}{230}\approx8.7\,\text{A} \). נתיך של \( 5\,\text{A} \) יינתק מיד; נתיך של \( 30\,\text{A} \) לא יגן על חוט דק; \( 10\,\text{A} \) מתאים: מעט מעל הזרם הרגיל.

שיטה 3: מתח בין שתי נקודות

  1. זהו את שתי הנקודות שביניהן שואלים על מתח.
  2. מתח בין שתי נקודות על אותו חוט: \( V=IR \) של הקטע שביניהן.
  3. זרם עובר דרך גוף רק אם יש מתח בין שתי נקודות המגע שלו.

דוגמה: חוט מאריך שהתנגדותו \( 0.05\,\Omega \) מוליך \( 10\,\text{A} \) אל תנור. מה המתח בין שני קצותיו? \( V=10\cdot0.05=0.5\,\text{V} \), זעיר לעומת \( 230\,\text{V} \) של הרשת. כמעט כל המתח נמצא על התנור, לא על החוט.

שיטה 4: אנרגיה והספק

  1. הספק הוא קצב, אנרגיה היא כמות: \( E=Pt \).
  2. המירו דקות לשעות (או לשניות) לפני ההכפלה.

דוגמה: תנור של \( 2\,\text{kW} \) פועל \( 3 \) שעות בכל יום במשך \( 30 \) יום. כמה אנרגיה הוא צורך? \( 2\cdot3\cdot30=180\,\text{kWh} \). בדיקה: קילוואט כפול שעה נותן קילוואט-שעה.

שיטה 5: נגד קבוע

  1. מהנתונים הידועים מצאו זרם והתנגדות: \( I=\frac{P}{V} \), \( R=\frac{V}{I} \).
  2. במצב חדש, ההתנגדות נשארת; חשבו מחדש זרם לפי \( V=IR \) והספק לפי \( P=VI \), שניהם יחד.

דוגמה: על קומקום כתוב \( 2300\,\text{W} \) ו-\( 230\,\text{V} \). מה הזרם בו ומה ההתנגדות של גוף החימום? \( I=\frac{2300}{230}=10\,\text{A} \), ו-\( R=\frac{230}{10}=23\,\Omega \).

שיטה 6: מגנטים, ברזל, ובדיקה מבחינה

  1. זכרו שלוש עובדות: מגנט מושך חזק בקטבים וחלש באמצע; ברזל רגיל נמשך בכל מקום אבל לא מושך ברזל אחר; הכוח בין שני גופים שווה בשני הכיוונים.
  2. כדי שבדיקה תבחין בוודאות, היא צריכה לתת תוצאה שונה בכל אחת מהאפשרויות. כתבו לכל ניסוי מה יקרה בכל אפשרות.

דוגמה: מפזרים נסורת ברזל על דף שמונח מעל מגנט מוט. היכן היא מצטברת? בעיקר בשני הקצוות, ומעט מאוד באמצע. ועוד: מסמר פלדה שנוגע בקצה מגנט מרים מהדק, ומשחרר אותו כשמרחיקים את המגנט: הוא היה מגנט רק כל עוד המגנט סידר את "המגנטים הזעירים" שבו.

שיטה 7: אלקטרומגנט

  1. חוזק: יותר ליפופים, יותר זרם, וליבת ברזל.
  2. בלי זרם, הסליל אינו מגנט.

דוגמה: במגרש גרוטאות עגורן מרים מכונית ישנה באלקטרומגנט גדול. איך משחררים אותה מעל הערימה? מנתקים את הזרם, והמשיכה נעלמת.

דוגמאות לפי רמה

קלה: למה אסור להפעיל מתג חשמל בידיים רטובות? מים עם מלחים, כמו זיעה ומי ברז, מוליכים חשמל. אם יש פגם בבידוד המתג, המים יוצרים מסלול מוליך מהחלק החי אל היד, ומשם דרך הגוף. יד יבשה על מתג פלסטיק תקין נשארת מבודדת.

בינונית: במעגל תאורה של \( 230\,\text{V} \) יש נתיך של \( 10\,\text{A} \). כמה נורות של \( 100\,\text{W} \) אפשר להדליק בו יחד?

רעיון 1, זרם לנורה: \( \frac{100}{230}\approx0.435\,\text{A} \). רעיון 2, הנורות במקביל, ולכן הזרמים מתחברים: \( \frac{10}{0.435}\approx23 \). בדיקה: \( 23\cdot0.435\approx10.0 \), על הגבול ממש; לכן בפועל \( 22 \) נורות, כדי שהנתיך לא יינתק. דרך אחרת: הנתיך מתיר \( 230\cdot10=2300\,\text{W} \), כלומר \( 23 \) נורות לכל היותר.

קשה: שתי פחיות מתכת לא טעונות עומדות על משטח מבודד ונוגעות זו בזו. מקרבים מוט טעון במטען שלילי לפחית השמאלית, בלי לגעת. כשהמוט עדיין שם, מרחיקים את הפחיות זו מזו, ורק אחר כך מרחיקים את המוט. מה המטען של כל פחית?

שלב 1: שתי הפחיות הנוגעות הן גוף מוליך אחד. המוט השלילי דוחה מטען שלילי אל הצד הרחוק, כלומר לפחית הימנית, ומשאיר עודף חיובי בפחית השמאלית. שלב 2: כשמפרידים אותן, המטען לא יכול לחזור, כי אין ביניהן מגע. שלב 3: השמאלית חיובית והימנית שלילית, בכמויות שוות, והסכום עדיין אפס. בדיקה: אם מחברים אותן שוב, המטענים מתאזנים ושתיהן חוזרות להיות לא טעונות.

מלכודות נפוצות

  • "הזרם נגמר בדרך". זרם אינו חומר שנצרך; מה שנצרך הוא אנרגיה.
  • בלבול בין טור למקביל. לפני כל חשבון, עקבו אחרי המסלול וקבעו את סוג החיבור.
  • הספק במקום אנרגיה. להשוואת צריכה, חשבו \( Pt \) לכל מכשיר.
  • שכחה שגם הזרם משתנה. לנגד קבוע, שינוי מתח משנה גם את הזרם; חשבו את שניהם לפני ההספק.
  • מתח של נקודה אחת. מתח תמיד נמדד בין שתי נקודות. שאלו בין אילו שתיים.
  • ניסוי שאינו מבחין. בדקו שהתוצאה שונה בכל אחת מהאפשרויות.
  • הסברים לא חשמליים לחשמל סטטי. משיכה של גוף לא טעון נובעת מהפרדת מטענים, ודחייה מעודף מטען מאותו סוג.

דרך מהירה

מקביל: כל ענף מקבל את מלוא המתח בלי קשר לאחרים, והחוט המשותף נושא את הסכום. טור: זרם אחד לכולם. הדרך המהירה לא מספיקה במעגל מעורב (חלק בטור וחלק במקביל); אז עוקבים אחרי המסלול צעד אחר צעד.

אור, קול וגלים

אור, קול וגלים: על מה השאלות

השאלות עוסקות באור שנע בקווים ישרים (צללים, חריר, מראות), בשבירה ובצבע, ובקול: איך הוא עובר, מה קובע את גובהו, ומה מהירותו. בשאלות הקשות משרטטים קרניים ומשתמשים במשולשים דומים או בסכום זוויות, משווים שני מצבי תאורה, או מחשבים עיכוב של קול לעומת אור.

מה צריך לדעת

  • אור נע בקו ישר כל עוד הוא באותו חומר. לכן יש צללים, ולכן קרניים מנקודות שונות מצטלבות כשהן עוברות דרך חור קטן.
  • שבירה: כשאור עובר בין חומרים (מים ואוויר, זכוכית ואוויר) הוא משנה כיוון. העין מניחה שהאור הגיע בקו ישר, ולכן רואה את המקור במקום אחר מהמקום האמיתי.
  • רואים בעזרת אור מוחזר: רוב הגופים אינם מקורות אור; רואים אותם כי אור ממקור (שמש, מנורה) פוגע בהם וחלקו מוחזר לעין. מופעי הירח הם החלק של הצד המואר בשמש שנראה מכדור הארץ.
  • צבע: גוף נראה בצבע האור שהוא מחזיר. צבען בולע חלק מהצבעים ומחזיר את השאר. אור לבן מכיל את כל הצבעים.
  • חוק ההחזרה: במראה, הקרן מוחזרת באותה זווית שבה פגעה (נמדדות מאותו קו). הדמות במראה שטוחה נמצאת מאחורי המראה, באותו מרחק כמו הגוף לפניה, ובאותו גודל.
  • סיבוב קרן בהחזרה: בחלק הזה מודדים את הזווית \( \theta \) בין הקרן לבין פני המראה עצמם (לא מהאנך). קרן שפוגעת בזווית \( \theta \) יוצאת בזווית \( \theta \) מהצד השני, ולכן כיוון התנועה שלה מסתובב ב-\( 2\theta \): בפגיעה כמעט משיקה הסיבוב קטן, ובפגיעה ניצבת (\( \theta=90^\circ \)) הוא \( 180^\circ \), כלומר הקרן חוזרת לאחור. כשיש כמה החזרות, מחברים את הסיבובים, ומוצאים את הזווית בפגיעה הבאה בעזרת סכום הזוויות במשולש, \( 180^\circ \). (כלי גאומטרי שמעבר לתוכנית של כיתות ז' עד ט', מוסבר כאן.)
  • זכוכית: מעבירה את רוב האור ומחזירה חלק קטן ממנו, תמיד. כשמגיעים לעין מאותו כיוון אור חזק ואור חלש, העין רואה את שניהם יחד, והחלש קשה להבחנה.
  • משולשים דומים: קרניים ישרות מנקודה אחת יוצרות משולשים דומים, ולכן גדלים בפרופורציה למרחקים: גודל הצל או הדמות חלקי גודל הגוף שווה ליחס המרחקים המתאימים, כשכל מרחק נמדד מהנקודה שבה הקרניים נפגשות.
  • חריר: כל נקודה בגוף שולחת דרך החור אלומה צרה שיוצרת כתם על המסך; אוסף הכתמים הוא דמות הפוכה. הכתם של כל נקודה גדל עם גודל החור, וכתמים גדולים חופפים זה לזה. האור שעובר מתפרס על שטח הדמות.
  • קול: רעידה שעוברת מחלקיק לחלקיק בחומר. בלי חומר (בריק) אין קול.
  • גובה ועוצמה: גובה הצליל נקבע לפי התדר, מספר הרעידות בשנייה. מיתר קצר יותר, מתוח יותר או דק יותר רוטט מהר יותר ונותן צליל גבוה יותר. עוצמה נקבעת לפי גודל הרעידה, ואינה משנה את הגובה.
  • מהירות הקול: תלויה בחומר: באוויר כ-\( 340\,\text{m/s} \), במים כ-\( 1500\,\text{m/s} \), בפלדה כ-\( 5000\,\text{m/s} \). בחומר מוצק החלקיקים קשורים חזק, וההפרעה עוברת מהר. האור מהיר כל כך שבמרחקים יומיומיים הוא מגיע כמעט מיד.
  • עיכוב: זמן ההגעה של קול הוא \( t=\frac{d}{v} \). במאורע שחוזר בקצב קבוע כל \( T \) שניות, אם העיכוב שווה ל-\( T \) (או לכפולה שלמה שלו), הצליל של מאורע אחד מגיע בדיוק כשרואים את המאורע הבא, והם נראים מתואמים.

שיטות

שיטה 1: משולשים דומים

  1. שרטטו קרניים ישרות מנקודות הקצה של המקור, דרך קצות הגוף או דרך החור.
  2. זהו שני משולשים דומים וכתבו: גודל חלקי גודל שווה למרחק חלקי מרחק, כשכל מרחק נמדד מנקודת המפגש של הקרניים.
  3. בשמש הקרניים כמעט מקבילות, ולכן משווים צללים של שני גופים באותו רגע.

דוגמה: מקל של \( 1\,\text{m} \) תקוע אנכית באדמה מטיל צל של \( 0.8\,\text{m} \), ובאותו רגע עץ מטיל צל של \( 12\,\text{m} \). מה גובה העץ? קרני השמש מקבילות, ולכן היחס בין גובה לצל זהה: \( \frac{h}{12}=\frac{1}{0.8} \), ומכאן \( h=15\,\text{m} \).

שיטה 2: מראות וזוויות

  1. שרטטו את המראה ואת הקרן הפוגעת. סמנו את הזווית \( \theta \) בין הקרן לפני המראה.
  2. הקרן המוחזרת יוצאת באותה זווית \( \theta \) לפני המראה מהצד השני; כיוון התנועה מסתובב ב-\( 2\theta \).
  3. בהחזרה נוספת: מצאו את הזווית בפגיעה השנייה מסכום הזוויות במשולש שיוצרות הקרן ושתי המראות, וחברו את שני הסיבובים.
  4. בדיקה: הציבו שתי זוויות פגיעה שונות. אם התוצאה לא תלויה בזווית, תראו זאת בשתיהן.

דוגמה א: קרן לייזר פוגעת במראה על הקיר. מסובבים את המראה ב-\( 10^\circ \). בכמה מסתובבת הקרן המוחזרת? הזווית בין הקרן הפוגעת למראה משתנה ב-\( 10^\circ \), והסיבוב של הקרן משתנה בפעמיים זה, ולכן הקרן המוחזרת מסתובבת ב-\( 20^\circ \). לכן נקודת האור על קיר רחוק זזה הרבה גם כשהמראה זזה מעט.

דוגמה ב: אתם עומדים \( 2\,\text{m} \) לפני מראה. כמה רחוקה מכם הדמות? היא \( 2\,\text{m} \) מאחורי המראה, כלומר \( 4\,\text{m} \) מכם.

שיטה 3: איזה חלק של מראה משמש לראיית נקודה

  1. כדי לראות במראה נקודה \( P \), קרן יוצאת מ-\( P \), פוגעת במראה ומגיעה לעין. בחוק ההחזרה, כשהמראה אנכית ו-\( P \) והעין באותו מרחק ממנה, נקודת הפגיעה נמצאת בגובה שבאמצע בין גובה העין לגובה של \( P \).
  2. כדי לראות קטע שלם (מנקודה עליונה עד תחתונה), המראה צריכה להשתרע בין שתי נקודות הפגיעה המתאימות.
  3. שימו לב: נקודת הפגיעה תלויה רק בגבהים, לא במרחק מהמראה.

דוגמה: בחנות נעליים תולים מראה אנכית על הקיר. לקוח שעיניו בגובה \( 1.5\,\text{m} \) עומד מולה ורוצה לראות את הנעליים שלו, שבגובה הרצפה. עד איזה גובה מעל הרצפה צריך להגיע הקצה התחתון של המראה? נקודת הפגיעה באמצע בין העיניים לרצפה: \( \frac{1.5+0}{2}=0.75\,\text{m} \). מראה שקצה התחתון שלה בגובה \( 0.75\,\text{m} \) או נמוך ממנו תראה לו את הנעליים, בכל מרחק שבו יעמוד.

שיטה 4: מה העין רואה, כשיש שני מקורות

  1. רשמו את כל האור שמגיע לעין מאותו כיוון: אור שעבר, אור שהוחזר, אור שפוזר.
  2. השוו עוצמות. החלש לא נעלם; הוא נבלע ליד החזק.
  3. שנו את התנאים (יום, לילה, תאורה פנימית) ובדקו מי מהם גדל ומי נשאר.

דוגמה: למה רואים כוכבים בלילה ולא ביום? הכוכבים שם גם ביום, ואורם מגיע באותה עוצמה. ביום השמיים עצמם מאירים מאוד, כי האוויר מפזר את אור השמש לכל הכיוונים, והאור החלש של הכוכב נבלע באור השמיים. בלילה הרקע כהה, והאור החלש בולט.

שיטה 5: צבע תחת תאורה

  1. רשמו אילו צבעים יש באור המאיר.
  2. רשמו אילו צבעים הגוף מחזיר ואילו הוא בולע.
  3. הגוף נראה בצבעים שמופיעים בשתי הרשימות.

דוגמה: למה עלה נראה ירוק באור השמש? אור השמש מכיל את כל הצבעים. הצבען בעלה בולע בעיקר אדום וכחול ומחזיר בעיקר ירוק. לכן לעין מגיע בעיקר אור ירוק.

שיטה 6: קול, תווך ומהירות

  1. האם יש חומר רציף בין המקור לאוזן? רעידה עוברת רק דרך חומר.
  2. באיזה חומר הקול עובר? מוצק מהיר ממים, ומים מהירים מאוויר.
  3. עיכוב: \( t=\frac{d}{v} \). בהד הקול עובר הלוך וחזור, כלומר פעמיים את המרחק.
  4. במאורע מחזורי: מצאו את הזמן בין שני מאורעות, \( T \), והשוו את העיכוב אליו.

דוגמה: ב"טלפון" של שתי כוסות חד-פעמיות וחוט, למה שומעים היטב רק כשהחוט מתוח? הקול מרעיד את תחתית הכוס, והרעידה עוברת לאורך החוט אל הכוס השנייה. חוט מתוח מעביר את הרעידה כמו מוצק רציף; חוט רפוי מתעקם ובולע אותה, ולכן הקול כמעט לא מגיע.

שיטה 7: גובה צליל

  1. זהו מה רוטט (מיתר, עור תוף, עמוד אוויר).
  2. מתוח יותר, דק יותר או קצר יותר: רוטט מהר יותר, צליל גבוה יותר.

דוגמה: מכוונים תוף ומהדקים את עור התוף. מה קורה לצליל? עור מתוח יותר רוטט מהר יותר, כלומר יותר רעידות בשנייה, והצליל עולה. ובגיטרה, המיתרים העבים נותנים את הצלילים הנמוכים, כי הם כבדים יותר ורוטטים לאט יותר.

דוגמאות לפי רמה

קלה: בחדר חשוך לגמרי, בלי חלונות, מדליקים פנס ומכוונים אותו אל ספר על המדף. לפני ההדלקה לא ראו את הספר; אחריה רואים אותו. מה השתנה, ומה מגיע מהספר לעין?

הספר אינו מקור אור, ולכן בחושך לא יצא ממנו שום אור. כשהפנס דולק, אור ממנו פוגע בספר, וחלק מהאור הזה מוחזר מהספר לכל הכיוונים, גם אל העין. את הפנס עצמו רואים כי הוא מקור אור; את הספר רואים בזכות האור המוחזר. בדיקה: אם מכוונים את הפנס לקיר אחר, הספר שוב כמעט לא נראה.

בינונית: אתם מסתכלים מלמעלה על בריכה צלולה ורואים את הקרקעית. האם הבריכה עמוקה יותר או רדודה יותר ממה שנראה, ולמה?

רעיון 1: אור מהקרקעית עובר ממים לאוויר ומשנה כיוון. רעיון 2: העין ממשיכה את הקרן שהגיעה אליה בקו ישר לאחור, והקו הזה מגיע לנקודה גבוהה יותר מהקרקעית האמיתית. לכן הקרקעית נראית קרובה יותר, והבריכה עמוקה יותר ממה שנראה.

קשה: ספינה שולחת פולס קול אל קרקעית הים, והד חוזר אחרי \( 0.6\,\text{s} \). מהירות הקול במים \( 1500\,\text{m/s} \). מה עומק הים מתחת לספינה? ואילו אותו מרחק היה באוויר, אחרי כמה זמן היה חוזר ההד?

שלב 1, הלוך וחזור: הקול עבר \( 1500\cdot0.6=900\,\text{m} \), כלומר פעמיים את העומק. שלב 2: העומק \( 450\,\text{m} \). שלב 3, באוויר: \( \frac{900}{340}\approx2.6\,\text{s} \), יותר מפי 4 זמן, כי הקול באוויר איטי בהרבה. בדיקה: \( 2\cdot450=900 \) ו-\( \frac{900}{1500}=0.6 \).

מלכודות נפוצות

  • הסבר מכני לתופעה אופטית. לפני שמניחים שגוף השתנה, בדקו אם השתנה רק מסלול האור.
  • ייחוס אור עצמי לגוף מואר. שאלו מאיפה בא האור שמגיע לעין.
  • בלבול בין גובה לעוצמה. גובה הוא תדר; עוצמה היא גודל הרעידה.
  • יחס מרחקים לא נכון בדמיון משולשים. כל מרחק נמדד מנקודת המפגש של הקרניים.
  • שכחת ההחזרה השנייה, או הסקה ממקרה מיוחד. חברו את כל הסיבובים, ובדקו זווית כללית.
  • שכחת החזרה בהד. בהד הקול עובר את המרחק פעמיים.
  • מרחק אל הדמות במקום נקודת הפגיעה. בשאלות על גודל או מיקום של מראה, עקבו אחרי הקרן מהגוף אל המראה ומשם לעין.

דרך מהירה

מקרי קצה בגאומטריה של קרניים: מסך צמוד לגוף, חור ענק (חלון פתוח, אין דמות), חור זעיר. אפשרות שסותרת מקרה קצה כזה נפסלת. יחידות בעיכוב: מטר חלקי מטר לשנייה נותן שניות; אם יצאה יחידה אחרת, הפעולה הפוכה. הדרך לא מספיקה כשהאור עובר דרך כמה חומרים; אז משרטטים קרן אחרי קרן.

קנה מידה, הערכה ומקרי קצה

קנה מידה, הערכה ומקרי קצה: על מה השאלות

השאלות בודקות חשבון מהיר וזהיר: המרת יחידות, הערכת סדר גודל, יחס ישר ויחס הפוך, השוואת קצבים, מה קורה לשטח ולנפח כשמגדילים גוף, גידול בהכפלות, ובדיקת נוסחה או תשובה בעזרת מקרי קצה. בשאלות הקשות יש כמה גורמים שמשתנים יחד, וצריך להכפיל את השינויים של כולם.

מה צריך לדעת

  • המרות: \( 1\,\text{kg}=1000\,\text{g} \), \( 1\,\text{m}=1000\,\text{mm}=100\,\text{cm} \), \( 1\,\text{km}=1000\,\text{m} \), \( 1\,\text{h}=60\,\text{min} \), יממה היא \( 24 \) שעות. ממירים לאותה יחידה לפני כל חילוק או השוואה.
  • ספירה וקצב: מספר יחידות שווה לכמות הכוללת חלקי הכמות של יחידה אחת; כמות שמצטברת שווה לקצב כפול זמן.
  • יחס ישר: שני גדלים שמשתנים באותו יחס: כשאחד גדל פי \( k \), גם השני גדל פי \( k \). התארכות קפיץ היא דוגמה, כל עוד לא חורגים מתחום הגמישות שלו. יחס פירושו כפל, לא הוספה של אותה כמות.
  • יחס הפוך: כשמכפלה של שני גדלים קבועה, \( N\cdot D=\text{const} \), אחד גדל פי \( k \) והשני קטן פי \( k \). בדיקת כיוון: לפני החשבון קבעו אם התשובה צריכה לגדול או לקטון.
  • הגדלה שומרת צורה: כל האורכים מוכפלים באותו מקדם \( k \), שהוא היחס בין אורך חדש לאורך המקביל לו הישן. שטחים גדלים פי \( k^2 \), ונפח ומסה (באותו חומר) פי \( k^3 \). לכן היחס שטח לנפח קטן פי \( k \).
  • שני קצבים בצורות שונות: "ליטרים לכל \( 100 \) ק"מ" ו"ק"מ לכל ליטר" הם הפוכים זה לזה. המירו את שניהם לאותה צורה לפני ההשוואה.
  • שטח עיגול: פרופורציוני לריבוע הקוטר. צלע של ריבוע גדלה כמו השורש של השטח שלו.
  • חום ושטח: חום שנוצר בתוך גוף נוצר בכל הנפח, ובורח דרך שטח הפנים.
  • הכפלות: אחרי \( n \) הכפלות הכמות גדלה פי \( 2^n \). שימושי: \( 2^{10}\approx1000 \), ולכן כל \( 10 \) הכפלות הן פי \( 1000 \) בערך.
  • היחלשות לפי ריבוע המרחק: אור ממקור קטן מתפרס על שטח שגדל כמו ריבוע המרחק, ולכן מה שנקלט בכל מטר רבוע קטן כמו \( \frac{1}{d^2} \). הספק של לוח סולארי פרופורציוני לשטחו ולאור שנקלט בכל מטר רבוע. (רעיון שמעבר לתוכנית של כיתות ז' עד ט', מוסבר כאן.)
  • התנגדות חוט: פרופורציונית לאורך וביחס הפוך לשטח החתך, שהוא פרופורציוני לריבוע הקוטר. באותו מתח הזרם הוא \( I=\frac{V}{R} \).
  • נגדים במקביל, מקרי קצה: ענף מנותק (התנגדות עצומה) לא מעביר זרם, כאילו אינו קיים. ענף בלי התנגדות (קצר) מעביר את כל הזרם, וההתנגדות השקולה אפס. שני נגדים שווים במקביל מעבירים זרם כפול באותו מתח, ולכן השקולה היא חצי.
  • חום ופרופורציה: \( Q=mc\,\Delta T \), כש-\( \Delta T \) היא עליית הטמפרטורה (סופית פחות התחלתית). בזרימה קבועה, כמות המים פרופורציונית לזמן. בערבוב, חום שאבד שווה לחום שהתקבל.
  • נצילות ואנרגיית גובה: \( E=mgh \), ולכן \( h=\frac{E}{mg} \). כשרק חלק מהאנרגיה מנוצל, מכפילים קודם בנצילות.

שיטות

שיטה 1: יחידות לפני חשבון, ובדיקת סדר גודל אחרי

  1. כתבו כל נתון עם יחידה, והמירו הכול ליחידות תואמות.
  2. כתבו את הפעולה במילים ("כמות חלקי יחידה", "קצב כפול זמן") לפני שמציבים.
  3. בדיקה: האם התוצאה סבירה ביחס לדבר מוכר? טעות של פי 10 או פי 1000 כמעט תמיד היא טעות המרה.

דוגמה: ברז מטפטף טיפה אחת בשנייה, וכל טיפה היא \( 0.05 \) מיליליטר. כמה ליטרים מתבזבזים בשנה?

בשנה יש בערך \( 365\cdot24\cdot3600\approx31\,500\,000 \) שניות. הכמות: \( 0.05\cdot31\,500\,000\approx1\,580\,000 \) מיליליטר, כלומר כ-\( 1580 \) ליטר. בדיקה: זה בערך \( 4 \) ליטר ביום, מה שנשמע סביר לטפטוף מתמיד.

שיטה 2: יחס ישר

  1. ודאו שהקשר הוא יחס ישר (הכפלה של אחד מכפילה את השני), ולא קשר עם תוספת קבועה.
  2. מצאו פי כמה השתנה הגודל הידוע, והכפילו את הגודל השני באותו מספר. או: חשבו לכל יחידה אחת, ואז הכפילו.
  3. בדקו את תחום התוקף.

דוגמה: ברז ממלא \( 12 \) ליטר ב-\( 3 \) דקות. כמה ליטרים ימלא ב-\( 25 \) דקות? לכל דקה: \( 4 \) ליטר. ב-\( 25 \) דקות: \( 4\cdot25=100 \) ליטר.

שיטה 3: יחס הפוך

  1. זהו כמות כוללת קבועה ושני גדלים שמכפלתם שווה לה (מספר משתמשים כפול זמן, מהירות כפול זמן).
  2. חשבו את המכפלה מהמצב הידוע.
  3. חלקו אותה בגודל החדש.
  4. בדיקת כיוון: יותר משתמשים או יותר מהירות, פחות זמן.

דוגמה: מכל מים מתרוקן דרך \( 3 \) ברזים זהים ב-\( 40 \) דקות. כמה זמן ייקח לרוקן אותו דרך \( 5 \) ברזים כאלה? הכמות הכוללת, בעבודה של "ברז-דקות": \( 3\cdot40=120 \). עם \( 5 \) ברזים: \( \frac{120}{5}=24 \) דקות. בדיקת כיוון: יותר ברזים, פחות זמן, כנדרש.

שיטה 4: קנה מידה

  1. מצאו את המקדם: אורך חדש חלקי אורך ישן מקביל (או המספר שבקנה המידה).
  2. כל אורך אחר מוכפל באותו מקדם. אל תוסיפו את אותה כמות לכל האורכים.
  3. שטח: \( k^2 \). נפח ומסה: \( k^3 \).

דוגמה א: במפה בקנה מידה \( 1:50\,000 \) המרחק בין שני כפרים הוא \( 4\,\text{cm} \). מה המרחק האמיתי? \( 4\cdot50\,000=200\,000\,\text{cm}=2\,\text{km} \).

דוגמה ב: דגם של ספינה בקנה מידה \( 1:50 \), מאותם חומרים. פי כמה צבע (לפי שטח) ופי כמה חומר (לפי נפח) צריך לספינה האמיתית? שטח: \( 50^2=2500 \). נפח ומסה: \( 50^3=125\,000 \).

שיטה 5: שני קצבים בצורות שונות

  1. בחרו צורה אחת (למשל "כמות לכל יחידת דרך" או "זמן לכל פריט").
  2. המירו את הקצב השני לאותה צורה: הפכו את השבר.
  3. הכפילו כל קצב בגודל המשימה, ורק אז השוו.

דוגמה: מדפסת A מדפיסה \( 30 \) עמודים בדקה. מדפסת B צריכה \( 2.5 \) שניות לכל עמוד. בכמה דקות מהירה אחת מהשנייה בהדפסה של \( 600 \) עמודים? A: \( \frac{600}{30}=20 \) דקות. B: \( 600\cdot2.5=1500 \) שניות, כלומר \( 25 \) דקות. A מהירה ב-\( 5 \) דקות.

שיטה 6: כמה גורמים שמשתנים יחד

  1. כתבו את הגודל כמכפלה (או מנה) של גורמים.
  2. לכל גורם, כתבו פי כמה הוא משתנה, כולל חזקה (שטח עיגול: ריבוע הקוטר).
  3. הכפילו את כל השינויים; גורם במכנה נכנס כחלוקה.
  4. בדקו שהשתמשתם בשינוי של כל גורם.

דוגמה א: צינור בקוטר \( 5\,\text{cm} \) לעומת צינור בקוטר \( 2\,\text{cm} \), באותה מהירות זרימה. פי כמה יותר מים בשנייה? שטח החתך פי \( 2.5^2=6.25 \), ולכן גם המים.

דוגמה ב: מקצרים את חוט החימום של תנור לשלושה רבעים מאורכו, ומחברים לאותו מתח. ההתנגדות פרופורציונית לאורך, ולכן היא פי \( 0.75 \), והזרם פי \( \frac{1}{0.75}\approx1.33 \).

דוגמה ג: סיר א' מכיל \( 2\,\text{kg} \) מרק שמחממים מ-\( 20 \) ל-\( 70\,^\circ\text{C} \); סיר ב' מכיל \( 3\,\text{kg} \) שמחממים מ-\( 20 \) ל-\( 45\,^\circ\text{C} \). פי כמה אנרגיה דורש ב' ביחס ל-א'? מסה פי \( 1.5 \), עליית טמפרטורה \( 25 \) לעומת \( 50 \), פי \( 0.5 \). יחד: \( 1.5\cdot0.5=0.75 \).

שיטה 7: הכפלות חוזרות

  1. ספרו כמה הכפלות יש.
  2. פרקו לקבוצות של \( 10 \): כל קבוצה היא פי \( 1000 \) בערך.
  3. הכפילו את הערך ההתחלתי בתוצאה, והמירו ליחידה נוחה.

דוגמה: חיידק מתחלק לשניים כל חצי שעה. בעוד כמה זמן, בערך, חיידק אחד יהפוך למיליון? מיליון הוא בערך \( 1000\cdot1000 \), כלומר \( 20 \) הכפלות, ולכן כ-\( 10 \) שעות.

שיטה 8: ריבוע המרחק, שטח וצלע

  1. מרחק פי \( k \): האור לכל מטר רבוע קטן פי \( k^2 \).
  2. כדי לקבל אותו הספק כולל, צריך שטח קליטה גדול פי \( k^2 \).
  3. אם שואלים על צלע או קוטר של משטח, הוציאו שורש מיחס השטחים.

דוגמה: מנורת קריאה נמצאת \( 50\,\text{cm} \) מספר. מרחיקים אותה ל-\( 1\,\text{m} \). המרחק פי \( 2 \), ולכן האור לכל סנטימטר רבוע של הדף פי \( \frac14 \). ובנפרד: מרבד ריבועי שצריך לכסות פי \( 9 \) שטח צריך צלע ארוכה פי \( 3 \) בלבד.

שיטה 9: פסילת נוסחאות במקרי קצה

  1. מצאו מצבים שבהם התשובה ברורה בלי נוסחה: גודל אחד אפס, גודל אחד עצום, שני גדלים שווים.
  2. הציבו כל נוסחה מועמדת בכל מצב.
  3. פסלו נוסחה שנותנת תוצאה שלילית, אינסופית או סותרת את מה שברור.

דוגמה: מערבבים \( m_1 \) מים בטמפרטורה \( T_1 \) עם \( m_2 \) מים בטמפרטורה \( T_2 \). איזו נוסחה לטמפרטורה הסופית יכולה להיות נכונה: \( \frac{T_1+T_2}{2} \), או \( \frac{m_1T_1+m_2T_2}{m_1+m_2} \), או \( \frac{m_1T_1+m_2T_2}{m_1-m_2} \)?

מבחן 1, \( m_2=0 \) (לא הוסיפו כלום): התשובה חייבת להיות \( T_1 \). הראשונה נותנת ממוצע, ונפסלת. מבחן 2, \( m_1=m_2 \): השלישית מתחלקת באפס, ונפסלת. השנייה עוברת את שני המבחנים, וגם נותנת ממוצע כשהמסות שוות. המבחנים האלה פוסלים נוסחאות שגויות; הם אינם הוכחה שהנוסחה שנשארה נכונה.

שיטה 10: ערבוב

  1. כתבו: חום שאבד שווה לחום שהתקבל, עם \( m\,\Delta T \) לכל צד (אותו חומר).
  2. פתרו לגודל החסר. כש-\( m_1 \) זניחה לעומת \( m_2 \), התוצאה קרובה מאוד ל-\( T_2 \).
  3. בדקו שהסופית בין שתי ההתחלתיות.

דוגמה: כמה מים ב-\( 80\,^\circ\text{C} \) צריך להוסיף ל-\( 10 \) ליטר מים ב-\( 20\,^\circ\text{C} \) כדי לקבל \( 40\,^\circ\text{C} \)? החמים יורדים \( 40 \) מעלות, הקרים עולים \( 20 \): \( m\cdot40=10\cdot20 \), ולכן \( m=5 \) ליטר. בדיקה: \( \frac{5\cdot80+10\cdot20}{15}=40 \).

דוגמאות לפי רמה

קלה: רוכב אופניים נוסע \( 18 \) ק"מ בשעה. כמה מטרים הוא עובר בדקה?

בשעה: \( 18\,000\,\text{m} \). בדקה: \( \frac{18\,000}{60}=300\,\text{m} \). בדיקה: \( 300\cdot60=18\,000 \), ו-\( 300 \) מטר בדקה הם בערך רוחב של שלושה מגרשי כדורגל, סביר לאופניים.

בינונית: קוביית סוכר בצלע \( 1\,\text{cm} \) וגוש סוכר בצורת קובייה בצלע \( 5\,\text{cm} \). מה היחס בין שטח הפנים לנפח בכל אחד, ומה זה אומר על קצב ההמסה בתה, לכל גרם?

רעיון 1, חשבון ישיר: קובייה קטנה: שטח \( 6\cdot1^2=6\,\text{cm}^2 \), נפח \( 1\,\text{cm}^3 \), יחס \( 6 \). גוש גדול: שטח \( 6\cdot25=150\,\text{cm}^2 \), נפח \( 125\,\text{cm}^3 \), יחס \( 1.2 \). רעיון 2, כלל ההגדלה: \( k=5 \), והיחס קטן פי \( 5 \). ההמסה קורית דרך השטח, ולכן לכל גרם הקובייה הקטנה נמסה מהר פי \( 5 \) בערך.

קשה: בתחנת כוח הידרואלקטרית מים נופלים \( 50\,\text{m} \), והטורבינות הופכות \( 80\% \) מאנרגיית הגובה לחשמל. כמה ליטרים מים בשנייה צריכים לזרום כדי לספק \( 1\,\text{MW} \)?

שלב 1: \( 1\,\text{MW}=1\,000\,000\,\text{J} \) חשמל בכל שנייה. שלב 2, נצילות: אנרגיית הגובה בשנייה צריכה להיות \( \frac{1\,000\,000}{0.8}=1\,250\,000\,\text{J} \). שלב 3, מסה: \( m=\frac{E}{gh}=\frac{1\,250\,000}{10\cdot50}=2500\,\text{kg} \) בכל שנייה, כלומר \( 2500 \) ליטר. שלב 4, סדר גודל: \( 2.5 \) מטר מעוקב בשנייה, נחל של ממש ולא צינור של גינה.

מלכודות נפוצות

  • כפל במקום חילוק, או להפך. כתבו את הפעולה במילים ובדקו את סדר הגודל.
  • המרה חסרה או חלקית. בדקו כמה יחידות קטנות יש ביחידה הגדולה לפני שמחלקים.
  • חיבור במקום יחס. בהגדלה ובפרופורציה מכפילים, לא מוסיפים.
  • כיוון הפוך ביחס הפוך. קבעו מראש אם התשובה צריכה לגדול או לקטון.
  • השוואת קצבים בצורות שונות. המירו לאותה צורה לפני כל חיסור או השוואה.
  • חזקה לא נכונה. אורך בחזקה 1, שטח בחזקה 2, נפח בחזקה 3; צלע מתוך שטח בשורש.
  • שכחת גורם אחד מתוך כמה. כשכמה גורמים משתנים יחד, כל אחד נכנס לחשבון.
  • שכחת שלב בשרשרת. בשאלות עם נצילות ו-\( mgh \), כתבו כל שלב בנפרד.

דרך מהירה

סדר גודל לפני חשבון: כשהאפשרויות רחוקות זו מזו פי \( 10 \) ויותר, הערכה גסה בחזקות של \( 10 \) בוחרת תשובה בלי חשבון מדויק. מקרי קצה: כשהאפשרויות הן נוסחאות, הציבו אפס, אינסוף ושוויון; זה מהיר מגזירה. שינויים כמכפלה: בשאלות "פי כמה", אל תחשבו את הערכים עצמם; הכפילו את שינויי הגורמים. הדרך נכשלת כשהקשר אינו פרופורציה (תוספת קבועה, חריגה מתחום הגמישות) או כשהאפשרויות קרובות זו לזו; אז מחשבים במדויק.

אסטרטגיה לשאלות באינטואיציה פיזיקלית

צה"ל אינו מגדיר את הנושא ואינו מפרסם משך, מספר שאלות או שיטת ציון, ולכן העצות כאן הן הרגלי עבודה לתרגול, לא הוראות למבחן מסוים.

קודם כיוון, אחר כך מספר

לפני כל חישוב, החליטו אם הכמות המבוקשת צריכה לגדול, לקטון או להישאר כמו שהיא. ההחלטה הזאת לבדה פוסלת לעיתים קרובות חלק מהאפשרויות.

מקרי קצה

דמיינו את המצב בקיצון: בלי חיכוך בכלל, מנוף ארוך מאוד, גוף קטן מאוד או חם מאוד. אפשרות שנותנת תוצאה מגוחכת בקצה היא כנראה שגויה.

יחידות ויחסים

המירו לאותה יחידה לפני כל השוואה. כשגודל אחד מוכפל, שאלו אם השני מוכפל איתו (יחס ישר), מתחלק (יחס הפוך) או משתנה בריבוע או בחזקה שלישית, כמו שטח ונפח.

חשדו באינטואיציה הראשונה

מסיחים רבים בנושא בנויים על טעויות נפוצות: שגוף כבד נופל מהר יותר, שקור "נכנס" לחפץ, שזרם מתכלה במעגל, שצריך כוח כדי לשמור על תנועה. כשאפשרות נשמעת מובנת מאליה, בדקו אותה מול עיקרון מהפרק.

זמן ודילוג

רוב השאלות כאן אינן דורשות חישוב ארוך. אם מצאתם את עצמכם בחשבון כבד, כנראה פספסתם עיקרון פשוט: עצרו וחפשו כמות שנשמרת או יחס. אם עדיין אין כיוון, סמנו ועברו.